12TH CYCLE DEDICATIONS:
 
PESACHIM 12-15 - Two weeks of study material have been dedicated by Mrs. Estanne Abraham Fawer to honor the sixth Yahrzeit of her father, Reb Mordechai ben Eliezer Zvi (Rebbi Morton Weiner) Z'L, who passed away 18 Teves 5760. May the merit of supporting and advancing Dafyomi study, which was so important to him, during the weeks of his Yahrzeit serve as an Iluy for his Neshamah.

פסחים דף יג. א

י"ד שחל בשבת ויש לו תרומת חמץ טהורה וטמאה ותלויה מה יעשה בע"ש (יום י"ג)?

תרומה טהורה תרומה טמאה ותלויה
לר' אלעזר בן יהודה איש ברתותא ישרוף הכל חוץ מב' סעודות [1] ישרוף הכל
לחכמים לא ישרפנה [2] ישרוף הכל

מי שיש לו פקדון חמץ מה יעשה?

עד שעה חמישית בשעה חמישית
להוראת רבי (כר' יהודה) לא יגע בו ימכרנו בשוק לנכרים [3]
לר' מאיר לא יגע בו ימכרנו בשוק לישראלים [4]

המפקיד פירות אצל חברו והיו נחסרים והולכים - שמתקלקלים, מה יעשה?

בנחסרו כדי חסרונם [5] בנחסרו יותר מכדי חסרונם
לתנא קמא לא יגע בהם מוכרן בבית דין [6]
לרשב"ג מוכרן בבית דין [7] מוכרן בבית דין

פסחים דף יג: א

באיזה חלות אפשר להשתמש לסימן זמן אכילת וביעור חמץ?

בפסולות -
שנפסלו בלינה
בכשרות -
ורק נפסלו מאכילה
בכשרות לגמרי
לרבי יהודה
במתניתין
לר' חנינא אפשר אי אפשר אי אפשר
לר' ינאי אפשר לרש"י: אפשר [8]
לתוס' למסקנא: א"א [9]
אי אפשר
לר' אלעזר בברייתא אפשר אפשר אפשר - וכך נהגו [10]

כבשי עצרת ששחטן או זרק דמן באופנים דלהלן, מה דין הלחם?

שחט וזרק לשמה שחט וזרק שלא לשמה שחט לשמה וזרק שלא לשמה
לרבי קדוש בקדושת הגוף [11] לא קידש הלחם [12] קדוש ואינו קדוש [13]
לראב"ש [14] קדוש בקדושת הגוף לא קידש הלחם לא קידש הלחם

-------------------------------------------------

[1] וס"ל שבשבת למחר אוכל מהם עד ד' שעות ולא יותר. ולא כדעת ר"מ המתיר לאכול גם בשעה חמישית אפי' חולין, ולא כדעת רבן גמליאל המתיר לאכול עכ"פ תרומה בשעה חמישית, אלא כדעת ר' יהודה שגם תרומה לא אוכל אחר שעה רביעית.

[2] דשמא מחר ימצא אוכלים קודם זמן האיסור, ואם לא ימצא יתן אותה לכלבי כהנים או יבטלה בלבו.

[3] כתבו התוס' (בד"ה מאי) ע"פ הירושלמי, דאף שנתן לו רבי שהיה אב ב"ד רשות למכור, מ"מ צריך ב"ד בשעת המכירה כדי לשומן.

[4] כיון שלר"מ הוא עוד בשעה שמותר לאכול, מיהו אינו יכול לשום אותו לנפשיה משום חשדא. וביארו התוס' (בד"ה מאי), שאפי' שישום בב"ד לעצמו לא מהני בפקדון.

[5] הדרך הטבעית של תבואה ופירות שעם הזמן הם מתקלקלים מעט מחמת אכילת עכברים או כל מיני דברים אחרים, ויש לדבר שיעור קצוב בסוגיא בב"מ (דף מ.), ועד שלא הגיע לשיעור הזה הוא נקרא "בכדי חסרונן".

[6] ואמרה הגמ' דחמץ כשמגיע זמן ביעורו חשוב שנחסר יותר מכדי חסרונן, דהרי לא יהיה שוה כלום, ולכן באופן זה אליבא דכו"ע מותר למוכרו בבית דין.

[7] ביארו התוס' (בד"ה בכדי), דמיירי דוקא בכה"ג שנחסרו בחדש אחד יותר מכדי החסרון שעולה לחדש, אלא שלא הגיע החסרון שהם רגילים להחסר בשנה, ויתכן שלא ימשיכו להחסר במשך השנה הרבה ולא יגיעו לכדי חסרונם של שנה שלמה. ובזה פליגי, דלרשב"ג מוכרן בב"ד, ואילו לחכמים לא יגע בהם. אבל אם נחסרו רק בכדי חסרונן, ודאי שגם לרשב"ג לא ימכור, דאין זה הפסד כי כך רגלים להפסד.

[8] ונקראות פסולות משום שאסורות באכילה, אף שלא נפסלו בלינה. ובהו"א מיירי בחלות שהקדישן לתודה מסוימת ואבד הזבח, שאין אפשרות להביא תודה אחרת להקריבן עמהן. והקשתה הגמ' שאפשר לפדות אותן - דעדיין קדושתן היא רק קדושת דמים ולא קדושת הגוף, ולכן העמידה באופן שנשחט עליהם הזבח - שקדשו קדושת הגוף שאי אפשר לפדותן, ושוב נשפך הדם ואינם ראויות לאכילה.

[9] ס"ל לתוס' שלמסקנא שמוקמינן ליה שנשפך הדם, א"כ מיירי שהקריבום בי"ג ונפסלו בלינה, וא"כ מיירי שיש להם ב' פסולים שגם נשפך הדם וגם נפסלו בלינה. אולם רש"י כתב שעדיין לא נפסלו בלינה.

[10] והיו אוכלים אותם בסוף השעה החמישית וכדעת רבן גמליאל שתרומה נאכלת כל חמש.

[11] קדושת הגוף, היינו שקדוש בקדושת שתי הלחם. וקדושת דמים, היינו כשאר מעות של תרומת הלשכה שאפשר לשנותם לשאר קרבנות ציבור.

[12] כלומר, נשאר רק בקדושת דמים.

[13] פי', קדוש להספל ביוצא ולענין שאי אפשר לפדותו יותר, ואינו ניתר באכילה.

[14] ס"ל שאינו קדוש בקדושת הגוף עד שיעשו שני המתירים דהיינו שחיטה וזריקה כתיקנן. אכן יתכן שיהיה קדוש בקדושת הגוף ויהיה אסור באכילה, כגון שקיבל את הדם ונשפך, ואמרינן דס"ל לראב"ש כר"ש שאמר כל העומד להזרק כזרוק דמי, וכיון שקיבל את הדם התקדש, אולם לענין להאכל אינם יכולים להאכל עד שיזרק הדם בפועל. וזה המקרה של חלות כשרות שאסורות באכילה שהיו משתמשים בהם לתנם על גג האיצטבא.

עוד חומר לימוד על הדף