נדה דף לט. א

מה באה המשנה לאשמועינן ברישא ובסיפא?

רישא - בימים הראויים לזיבה (שהיא בחזקת טהרה) סיפא - בימים הראויים לנדה [1]
לרב יהודה - לענין בדיקות אינה צריכה לבדוק בהם שחרית וערבית [2] לכתחילה בעיא בדיקה
לרב חסדא - אליבא דר"מ באשה שאין לה וסת מותרת לשמש [3] אסורה לשמש
לרבא - בראתה האם מטמאת מעת לעת אינה מטמאת (ואין הלכה כן [4]) מטמאת מעת לעת
לשמואל - לענין קביעות וסת אינה קובעת בהם וסת [5] קובעת בהם וסת

אליבא דשמואל מה הדין בראתה ג' פעמים תוך ט"ו יום מראייתה?

לענין לקבוע וסת לענין לחוש לה [6]
לרב פפא אינה קובעת חוששת [7]
לרב הונא בריה דרב יהושע [8] אינה קובעת אינה חוששת

נדה דף לט: א

היתה למודה לראות ביום ט"ו לטבילתה (שהוא יום כ"ב), ושוב שינתה לראות ביום כ' לטבילתה, זה וזה אסורין, באיזה ימים היא אסורה?

מחמת הוסת הישן - יום ט"ו מחמת הקביעות החדשה - יום כ'
לרב פפא לסוף יום הכ"ב - מיום הכ"ב שהיתה צריכה לראות בו לסוף יום הכ"ז - מיום הכ"ז שראתה בו
לרב הונא בריה דרב יהושע לסוף יום הכ"ב - מיום הכ"ז שראתה בו לסוף יום הכ"ז - מיום הכ"ז שראתה בו

האם אשה יכולה לקבוע לה וסת בתוך ימים שהיא סופרת לזיבתה או לנדתה?

בימים שהיא סופרת לזיבתה בימים שהיא סופרת לנדתה
לשמואל אינה קובעת [9] אינה קובעת
לריש לקיש קובעת אינה קובעת
לר' יוחנן קובעת קובעת [10]
-------------------------------------------------

[1] ר"ל כל הימים שאחר י"א יום הראויים לזיבה עד שתראה - הם נקראים הימים הראויים לנדתה.

[2] והקשו התוס' (בד"ה והיולדת), דמבואר בגמ' לקמן דאם רואה מטמאת מעת לעת (ודלא כרבא), ואילו לעיל (דף יא.) אמרינן דאפי' אשה שיש לה וסת וד' נשים שדיין שעתן, והפוסקת מלראות ג' עונות, צריכות לבדוק שחרית וערבית, וא"כ כ"ש בימי זיבה שמטמאת מעל"ע שצריכה לבדוק. ותירצו, דאשה שיש לה וסת צריכה לבדוק בשעת וסתה כי אורח בזמנו בה, וכל הד' נשים הנ"ל צריכות לבדוק לא מעיקר הדין אלא שלא תשתכח בדיקה מהן (לאימתי שיחזרו להיות כשאר נשים), ובזקנה גזרו אטו שאר הנשים.

[3] אכן אליבא דר"מ צריך לגרשה, והגם שלהנ"ל מותרת לשמש בימי זיבתה עד שיגרשנה, וא"כ יש לה תקנה ולמה יגרשנה. י"ל דחיישינן שמא תבוא לקלקלו בימים הראויים לנדתה - שאז אינה בחזקת טהרה, וכיון שאין לה וסת יש לנו לחוש בכל רגע שמא תראה ותקלקלנו שנמצא משמש עם הנדה.

[4] דהא איתא בברייתא ד"הנדה והזבה והשומרת יום כנגד יום והיולדת כולן מטמאות מעת לעת", הרי שגם זבה, ר"ל בימים הראויים לזיבה (דאם היא כבר זבה מה לה ולהתעסק בטהרות) אם ראתה בהם היא מטמאת מעת לעת.

[5] כגון שראתה ג' פעמים מט"ו יום לט"ו יום, שנמצא שכל ראיותיה הם תוך ימי זיבתה, אין לה וסת לא לקולא לומר שדיה שעתה בשאר זמנים, ולא לחומרא לענין שאם לא בדקה שתהא טמאה.

[6] פירש רש"י לאיבעיא דרב פפא מרב יהודה מדסקרתא הכי: דהגם דלא קבעה וסת בימי זיבה אם ראתה אפי' ג"פ ביום ט"ו לראייתה - לא צריכה ג"פ לעוקרו כדין וסת קבוע, מ"מ האם צריכה לחוש שלא תשמש ביום ט"ו הבא קודם ראיה או לא. אכן בתוס' (בד"ה מקבע) ובתוס' הרא"ש, הוקשה להם על פירש"י דהרי רב פפא מייתי ראיה מוסת שכבר נקבע בימי נדות שיש לחוש לו בימי זיבה, ולא מיירי בוסת שכל קביעותו היתה בימי זיבה, ולכן הם מפרשים לבעיית רב פפא באופן שהיה לה וסת קבוע של ימי נידות כגון שהיתה רואה כל א' בחדש, וראתה פעם אחת בט"ו לחדש שנמצא שא' בחדש הבא הוא בימי זיבה שלה, והספק הוא האם יש לה לחוש לוסתה או לא.

[7] רב פפא מדייק מדברי שמואל שאמר "ל"ש אלא ט"ו לטבילתה שהן כ"ב לראייתה ושינתה ליום כ"ז, דכי הדרי ואתו כ"ב - קיימא לה בתוך ימי זיבתה - וקתני זה וזה אסורין", פי', דס"ל לרב פפא שאנו מונים לכ"ב יום (שהם ט"ו לטבילתה), מיום שהיתה למודה לראות בו דהיינו מיום כ"ב שעבר - הגם שלא ראתה בו, ונמצא שסיום מנין זה יחול ביום ה16 לראייה האמיתית שהיתה בכ"ז, והוא מימי זיבתה, "וקתני זה וזה אסורין" - אלמא דחוששת גם כשחל וסתה בימי זיבתה. וע' בטבלא הבאה.

[8] רב הונא חולק וס"ל שלא מונים מהיום שלא ראתה - אלא מהיום שראתה דוקא, וא"כ מה שחוששת ליום ט"ו מטבילתה אינו חל בימי זיבתה החדשים. וע' בטבלא הבאה.

[9] ע' בתוס' לעיל (בד"ה רב), דשמואל ס"ל שלא רק שאינה סופרת בימים שהיא ממש סופרת לזיבתה, אלא אפי' בימים שהיא ראויה לספור בהם לזיבתה ג"כ לא קובעת וסת. ואילו ר' יוחנן פליג וס"ל שאפי' אם ראתה וסופרת לזיבתה גם קובעת בהם וסת.

[10] ונחלקו רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע כיצד הוא הציור, דלרב פפא מיירי שראתה ב' פעמים בר"ח ובה' בחדש, ובפעם השלישית ראתה רק בה' בחדש, דלר' יוחנן קבעה וסת קבוע בה' בחדש, וקרי לראיה דה' בחדש בכל הג' פעמים תוך ימי נדה (ולא רק לב' פעמים הראשונות) ש"מ שגם הראיה השלישית נקראת ימי נדה, משום שמתחילים למנות להם (לענין וסתות - אבל לא לענין נדה ופתחה) מהראיה שהיתה ראויה לראות בא' בחדש הגם שלא ראתה. ורב הונא בריה דרב יהושע מעמיד בכה"ג שראתה ג' פעמים בר"ח אלא שבפעם השלישית ראתה גם קודם חמשה ימים בכ"ה בחדש, ונמצא שהראיה האחרונה היתה בתוך ימי נדתה ממש, דלר' יוחנן קבעה לה וסת דאמרינן שמה שראתה קודם הוא דמים יתירים שנתוָספו בה ולכן הקדימה לראות - אבל עיקר הראיה היא בר"ח, ור"ל ס"ל שלא קבעה, כיון שהיתה הראיה האחרונה בימי נדתה

-------------------------------------------------

עוד חומר לימוד על הדף