1) RAN DH v’Ika d’Makshu… (cont.)

ר”ן ד”ה ואיכא דמקשו... (המשך)

ומש”ה נהי דבעלמא סבירא לן דבדאורייתא אין ברירה פסקינן הכא כר’ אליעזר בן יעקב דבכי הא יש ברירה

(a) Distinction (cont.): Therefore, granted, in general we hold that Ein Breirah, here we rule like R. Eliezer ben Yakov, for in such a case Yesh Breirah.

ורבנן פליגי עליה דכיון דמכ”מ אתה צריך לומר שהוברר הדבר עכשיו שבשעה פלונית היתה קנויה לו לגמרי שלא היה מתברר זה מתחלה אפילו בכי האי גוונא אין ברירה

1. Rabanan argue with him because in any case, you must say that the matter is clarified now that at time Ploni it was totally acquired to him, which was not revealed from the beginning. Even in such a case, Ein Breirah.

ונמצא שאין לכל א’ בחלקו של חבירו אלא קנין שעבוד שקונמות מפקיעין אותו כך נראה לי.

(b) Conclusion: It turns out that each has in his friend’s portion a mere Kinyan Shibud, and Konamos uproot it. So it seems to me.

2) RAN DH Hayah Echad Mehen Mudar Hana’ah mi’Chavero v’Chulei

ר”ן ד”ה היה אחד מהן מודר הנאה מחבירו וכו’

(SUMMARY: The Ran explains that this is needed only for the Seifa.)

הך בבא לא אצטריכא לא לרבנן ולא לר”א בן יעקב דבין למר ובין למר מה לי נדרו שניהם מה לי נדר אחד מהם

(a) Explanation: We do not need this clause, not according to Rabanan and not according to R. Eliezer ben Yakov. According to both of them, there is no difference whether both of them vowed, or one of them;

אלא משום סיפא נקטה דקתני וכופין הנודר למכור את חלקו

1. Rather, it was taught due to the Seifa, which teaches that we force the Noder to sell his share;

דדוקא כשנדר אחד מהם משום דכיון דאיהו אסור וחבריה מותר חיישינן שמא יתקנא בחברו וישתמש בה אף הוא

2. This is only when one of them vowed. Since he is forbidden and his friend is permitted, we are concerned lest he be envious of his friend, and even he will use it;

ולפיכך כדי שלא יכשל כופין אותו למכור

i. Therefore, in order that he not stumble, we force him to sell.

אבל כשנדרו הנאה זה מזה דשניהם אסורין לא חיישינן דכל חד וחד מזדהר באסוריה

(b) Distinction: When they vowed Hana’ah from each other, so both of them are forbidden, we are not concerned., for each is careful about his Isur.

וכן באוסר נכסיו על עצמו מהך טעמא גופא אין כופין אותו למכור דדוקא בשותפין שנדר אחד מהם הוא שכופין

(c) Assertion: The same applies to one who forbids his property to himself. For this very reason, we do not force him to sell. Only regarding partners, when one of them vowed, we force [him].

ואפילו לרבי אליעזר בן יעקב נמי דשרי ליכנס לחצר כופין אותו למכור דלדידיה נמי איכא למיחש

1. Even according to R. Eliezer ben Yakov, who permits to enter the Chatzer, we force him to sell. Also according to him, there is concern;

שמתוך שרואה את חברו מעמיד ריחים ותנור והוא אינו רשאי יתקנא בו ויבא לעשות כן

2. Since he sees his friend set up a millstone and oven, and he is not allowed, he will be envious of him, and come to do so.

וכ”ת בשלמא לרבנן דאסרי ליה אפילו בדריסת הרגל איכא טעמא דשמא יתקנא לפי שהוא אסור בדריסת הרגל וחבירו מותר ואין בידו למחות

(d) Question: Granted, according to Rabanan, who forbid to him even Drisas ha’Regel, the reason of lest he be envious applies, for Drisas ha’Regel is forbidden to him and his friend is permitted, and he cannot protest;

אבל לרבי אליעזר בן יעקב מאי איכפת ליה בדריסת הרגל איהו נמי שרי

1. However, according to R. Eliezer ben Yakov, why would he care about Drisas ha’Regel? Also he is permitted;

ואי מקנא בחבריה בהעמדת ריחים ליעכב עליה דהא כי האי גוונא שותפין יכולין לעכב

2. And if he is envious of his friend regarding setting up a millstone, he can stop him, for partners can stop each other regarding such matters!

איכא למימר דכיון דהשותפין כי האי גוונא לא קפדי זילא ביה מילתא לעכובי דהא הך סיפא בנדרו זה מזה אוקימנא לה בגמרא

(e) Answer: Since partners are not particular about such matters, it is shameful to him to stop him, for the Gemara establishes the Seifa to be when they vowed from each other;

1. Note: Here we discuss when only one of them vowed. “They vowed” means that it discusses partners forbidding themselves, and not forbidding the other.

וכיון שחבירו לא גרם לו איסור אלא הוא עצמו גרם שנדר למה יעכב

2. Since his friend did not cause him to be forbidden, but he himself caused it through vowing, why should he stop his friend from something that partners are not particular about it? Therefore, it is shameful to him to stop him.

ומתוך שחבירו מעמיד ריחים יתקנא בו לומר אעשה כן גם אני.

i. Amidst that his friend sets up a millstone, he will be envious of him, and say “also I will do so.”

3) RAN DH Hayah Echad Min ha’Shuk…

ר”ן ד”ה היה אחד מן השוק...

(SUMMARY: The Ran discusses for which Tana’im this is a Chidush, and for whose needs outsider may enter.)

הך בבא לא תנא לה משום תנא קמא דלדידיה פשיטא אם על חבירו יכול לעכב על אחד מן השוק צריכא למימר

(a) Opinion #1: This clause was not taught due to the first Tana. According to him, obviously if one can stop his friend (i.e. partner), there is no need to say that he can stop an outsider!

אלא לאשמועינן רבותא דר’ אליעזר בן יעקב תנא ליה דאפילו על אחד מן השוק אין שותף יכול לעכב

1. Rather, this teaches a Chidush of R. Eliezer ben Yakov. Even against an outsider, a partner cannot forbid him.

ולפנינו תראה דעתי דאפילו לרבותא דרבנן תנא ליה

(b) Opinion #2: Below, you will see my opinion that it was taught even for a Chidush according to Rabanan.

מיהו כתב הרשב”א ז”ל דדוקא כשהוא נכנס לצורך השותף בין שהוא צריך לשותף או שהשותף צריך לו לפי שהחצר קנוי לכל אחד מהם ולכל מי שצריך להם

(c) Opinion #1: The Rashba wrote that this is only if he entered for the sake of the partner, whether he needed the partner, or the partner needed him, since the Chatzer is acquired to each of them, and to everyone who needs them;

אבל ליכנס בתוכו אחד מן השוק לעצמו שלא לצורך השותף אסור

1. However, for an outsider to enter for himself, not for the sake of the partner, is forbidden;

שאם הקנו זה את זה את החצר לדריסת רגליהם ולכל מי שצריך להם לא הקנו אותו לכל העולם

2. If they were Makneh the Chatzer to each other for their Drisas ha’Regel, and for everyone who needs them, they were not Makneh it to the entire world!

אבל הרא”ה ז”ל כתב דבכל ענין שרי ולא נראו לי דבריו.

(d) Opinion #2: However, the Ro’oh wrote that in every case it is permitted. I disagree.

4) RAN DH Mi Amrinan b’Nadru Hu d’Pligi…

ר”ן ד”ה גמ’ מי אמרינן בנדרו הוא דפליגי...

(SUMMARY: The Ran explains that Ravina holds like the second side.)

כלומר דילמא כולהו סבירא להו דיש ברירה ומדינא אפילו בנדרו שרי אלא דרבנן סברי קנסינן להו ור’ אליעזר בן יעקב סבר דלא קנסינן

(a) Possibility #1: Perhaps all of them hold that Yesh Breirah, and letter of the law, even if they were Noder (to forbid themselves) it is permitted, but Rabanan hold that we fine them, and R. Eliezer ben Yakov holds that we do not fine;

אבל בהדירו דלא שייך קנסא שרי מדינא דיש ברירה

1. However, when they were Madir (forbade each other), a fine does not apply. It is permitted according to letter of the law, for Yesh Breirah.

ואתיא הא דלא כרבינא דאוקי פלוגתייהו בפרק שור שנגח את הפרה ביש ברירה ואין ברירה

2. This is unlike Ravina, who establishes their argument in Bava Kama (51b) to be about whether or not Yesh Breirah.

או דילמא בהדירו נמי פליגי רבנן וכסבריה דרבינא התם.

(b) Possibility #2: Or, perhaps Rabanan argue also when they were Madir, like Ravina holds there.

5) RAN DH Iy Amrat bi’Shlama d’Nadar Hu Hainu d’Kofin

ר”ן ד”ה אי אמרת בשלמא דנדר הוא היינו דכופין

(SUMMARY: The Ran explains why we force only a Noder.)

לפי שהוא גרם לעצמו

(a) Explanation: [We force him] because he caused himself [to be forbidden];

אלא אי אמרת דלא נדר הוא אמאי כופין הא מינס אניס

1. However, if you will say that he did not vow to forbid himself, why do we force him? This is Ones!

ואם תאמר ולימא ליה לעולם בהדירו חבירו עסקינן וכי קתני כופין את הנודר את המדיר קאמר

(b) Question: Why can’t he say that really, the case is that his friend was Madir him. When it says that we force the Noder, it means the Madir!

יש לומר דלא סבירא לן שיהא בדין לכוף אדם למכור את שלו מפני שאסר נכסיו על חבירו

(c) Answer: We hold that it is improper to force a man to sell his property because he forbade it to his friend;

אבל לנודר עצמו ראוי לכוף דמה הנאה יש לו לאסור על עצמו נכסיו [של חבירו] ואיכא למיחש שמא יכשל

1. However, it is proper to force a Noder. What does he gain from forbidding to himself his friend’s property, and there is concern lest he stumble.

ויש לתמוה על הרב רבינו משה בר מיימון ז”ל שכתב דלמדיר הוא שכופין

(d) Question: Why did the Rambam wrote that we force the Madir?!

שאע”פ שזה הוא דרך הירושלמי אין זה דרך הגמרא שלנו וכבר השיג עליו הראב”ד ז”ל

1. Even though this is like the Yerushalmi, this is unlike the Bavli! The Ra’avad already challenged this.

ומיהו אם היה רגיל להדיר כופין אותו למכור

(e) Distinction: However, if he regularly is Madir, we force him to sell.

והכי תניא בתוספתא (פ”ב) היה א’ מהם רגיל להדיר הנאה על חלקו כופין את הרגיל למכור חלקו

(f) Source (Tosefta 2:9): If one of them regularly was Madir Hana’ah on his share, we force the one who is regular to sell his share.

ומפרש בירושלמי דבתרי זימנין מיקרי רגיל דאמרינן התם עברת לך קמייתא ועברו עלך תניינא ועברו עלך מכאן ואילך או מכור חלקך או שרי נדרך

1. The Yerushalmi explains that twice is called regular, for it says there “you transgressed once. You transgressed a second time. You have transgressed [so many times, i.e. twice, that if you vow] from now and onwards, either sell your share or permit your vow!”

ולא איפשטא בעיין אי פליגי רבנן אפי’ בהדירו

(g) Explanation: The question [in our Sugya] was not resolved, whether Rabanan argue even when he was Madir him.

וא”ת וליפשוט ליה מדתנן לקמן /נדרים/ (דף מז:) הריני עליך חרם ואת עלי שניהם מותרים בדבר של עולי בבל ואסורים בדבר של אותה העיר

(h) Question: We should resolve it from the Mishnah below (47b) [if one said] “I am Cherem to you, and you to me”, both of them are permitted matters of Olei (those who ascended to Eretz Yisrael from) Bavel, and forbidden matters of that city;

ואיזה דבר של אותה העיר הרחבה והמרחץ ובית הכנסת

1. Citation (47b): What are matters of that city? They are the square, the bathhouse and the Beis ha’Keneses.

אלמא אפילו בהדירו פליגי

2. Inference: They argue even in a case when they were Madir!

תירץ הרב ר’ יונה ז”ל דהתם היינו טעמא משום דאע”ג דמודר אניס כיון דנודר לא אניס ואסור שניהם אסורים

(i) Answer (R. Yonah): There, the reason is because even though it is Ones regarding the Mudar, since it is not Ones for the Madir, and he is forbidden, both of them are forbidden;

דאי שרית מודר לא ציית נודר ומשום הכי לא פלוג רבנן.

1. If you would permit the Mudar, the Noder will not heed [that he himself is forbidden]. Therefore, Rabanan do not disagree.

46b----------------------------------------46b

6) RAN DH Machlokes beshe’Yesh Bah Kedei Chalukah

ר”ן ד”ה מחלוקת בשיש בה כדי חלוקה

(SUMMARY: The Ran explains that they argue about whether or not Yesh Breirah.)

דרבנן אסרי משום דסברי אין ברירה ולא אמרי’ הוברר הדבר כשמשתמש דגוף החצר קנוי לו לתשמישו

(a) Explanation: Rabanan forbid because they hold that Ein Breirah. We do not say that the matter is clarified when he uses the Chatzer that the Chatzer itself was acquired to him for his use;

משום דכיון שיש בה דין חלוקה בשעת קנייתן לא הוברר שיהא רשאי זה להשתמש בחלק זה דשמא לא יבא לחלקו

1. Because it had Din Chalukah, at the time they bought it, it was not clarified that this one may use this portion, for perhaps it will not come to his share [when they will divide]!

ור”א סבר דאפי’ בכי הא אמרינן ברירה לפי שבתחלה כשקנו אותה על דעת כן קנאוה שכל עוד שלא יחלוקו אותה יהא כל גוף החצר קנוי לתשמיש כל אחד מהם.

2. R. Eliezer holds that even in such a case, we say [that Yesh] Breirah, because initially when they acquired it, they acquired it with intent that as long as they do not divide it, the entire Chatzer itself will be acquired for use of each of them.

7) RAN DH Ela Amar Rav Yosef Amar Ze’iri Machlokes she’Ein Bah Kedei Chalukah

ר”ן ד”ה אלא אמר רב יוסף אמר זעירי מחלוקת שאין בה כדי חלוקה

(SUMMARY: The Ran explains why they argue in this case.)

דרבנן סברי דאפי’ בכי הא אין ברירה

(a) Explanation: Rabanan hold that even in such a case, Ein Breirah;

ור’ אליעזר סבר דכיון שאי אפשר לאחד מן השותפין לעכב את חבירו מלהשתמש בו לעולם ולא לכופו לחלוק מתחלה ע”מ כן קנאוה שתהא גופה קנויה לגמרי לכל אחד לתשמישו בשעת תשמישו

1. R. Eliezer ben Yakov holds that since it is impossible for one of the partners to stop his friend from ever using it, and he cannot force him to divide, from the beginning they bought it with intent that it itself is totally acquired to whoever uses it, at the time he uses it;

וכשמשתמש בה אמרי’ הוברר הדבר למפרע שמתחלה היתה קנויה לו לשעה זו וס”ל

2. When he uses it, it is revealed retroactively that from the beginning it was acquired to him for that time.

לר’ אליעזר דנהי דבעלמא אין ברירה בכי הא יש ברירה לפי שעיקר הקניה נתבררה משעה ראשונה.

i. R. Eliezer holds that granted, in general Ein Breirah, but in such a case Yesh Breirah, since the primary acquisition was clarified from the beginning.

8) RAN DH Aval Yesh Bah Din Chalukah Divrei ha’Kol Asur

ר”ן ד”ה אבל יש בה דין חלוקה דברי הכל אסור

(SUMMARY: The Ran discusses whether they are forbidden even after division.)

משום דכיון שחצר זו לחלוקה היא עומדת אי אפשר לומר שמתחלה קנאוה כולה כל אחד לתשמישו דשמא הא’ יכוף את חבירו

(a) Explanation: Because this Chatzer is destined to be divided, it is impossible to say that from the beginning each bought it for his use, for perhaps one partner will force the other [to divide]!

הלכך אפי’ לר’ אליעזר בן יעקב אסורין

1. Therefore, even according to R. Eliezer ben Yakov, they are forbidden.

וכתב הרשב”א ז”ל דלא מיבעיא קודם חלוקה דאסורים אלא אפילו לאחר חלוקה נמי אסורין

(b) Opinion #1: The Rashba wrote that they are forbidden not only before division, rather, also after division they are forbidden;

דליכא למימר כיון שחלקו הוברר הדבר למפרע שהוא חלקו המגיעו משעה ראשונה והוא לא נאסר אלא בחלק חברו

1. Suggestion: Perhaps we can say that it was clarified retroactively that this is the share that was proper for him from the beginning, and he was forbidden only in his friend’s share!

דא”ה הויא ליה הך ברירה כשאר ברירות דעלמא וקי”ל בדאורייתא אין ברירה

2. Rejection: If so, this Breirah is like other Breiros, and we hold that Ein Breirah for Torah laws!

וכ”ת מ”מ הא קי”ל כשמואל דאמר (ב”ק ט) האחין שחלקו לקוחות הן והרי זה כאילו לקחה ממנו

(c) Question: In any case, we hold like Shmuel, who said that brothers who divided are partners, and it is as if he bought it from him!

ליתא דאפילו לקחה ממנו אסורה כדאמרי’ לעיל /נדרים/ (דף לד:) גבי ככרי עליך דאע”ג דיהבי’ ניהליה במתנה כל היכא דלא אפסקיה אחר אסור

(d) Answer: This is wrong. Even if he bought it, he is forbidden, like we said above (34b) regarding “my loaf is forbidden to you.” Even if he gave it to him for a gift, if no one interrupted (owned it) in the middle, it is forbidden;

ומכירה הרי היא כמתנה וכדתנן קונם ביתך שאני נכנס שדך שאני לוקח מת או מכרו לאחר מותר

1. A sale is like a gift, like the Mishnah taught (46a) “Konam is your house that I will not enter it, [or] your field that I will not buy it”, if he died or sold it to someone else, it is permitted;

הא מכרו לו אפי’ באומר קונם ביתך שאני נכנס אסור זהו דעת הרשב”א ז”ל

2. Inference: If he sold it to him (the Mudar), even when he said “Konam is your house that I will not enter it”, it is forbidden. This is the Rashba’s opinion.

אבל הרמב”ם ז”ל כתב בפ”ז מהל’ נדרים (הלכה ד’) היו שניהן שותפין בחצר אם יש בה דין חלוקה הרי אלו אסורים ליכנס בה עד שיחלוקו ויכנס כל א’ וא’ לחלקו

(e) Opinion #2: The Rambam wrote in Hilchos Nedarim (7:7) “if both of them were partners in a Chatzer, if it has Din Chalukah, they may not enter it until they divide it, and then each enters his portion.

אלמא ס”ל ז”ל דלאחר חלוקה שרי

1. Inference: He holds that after division it is permitted!

ונ”ל בטעמו ז”ל דאע”ג דקיי”ל דבדאורייתא אין ברירה אפ”ה אנן סהדי שע”מ כן נשתתפו שלא יוכל אחד מהן לאסרה על חברו בענין שתהא נאסרת עליו לאחר חלוקה

(f) Explanation: It seems to me that he holds that even though we hold that Ein Breirah for Torah laws, Anan Sahadei (it is so certain that we can testify) that they became partners on condition that one cannot forbid his friend in a way that it becomes forbidden to him after division;

דא”ה אסר עליה נכסי דידיה ואינו בדין.

1. If so (he could forbid), he forbids to him his (the Mudar’s) property, and this is improper.

9) RAN DH v’Im Ein Lo Bahem Tefisas Yad Mutar

ר”ן ד”ה ואם אין לו בהם תפיסת יד מותר

(SUMMARY: The Ran explains that this is only if they were already rented when he vowed.)

דלאו מדידיה מהני אלא [מהשוכר]

(a) Explanation: He does not benefit from him (the Madir), rather, from the renter.

וכתב הרשב”א ז”ל דכי אמרי’ דבשאין לו בהן תפיסת יד מותר דוקא כשהיו מושכרין כבר אבל השכירן לאחר מכן לא

(b) Assertion: The Rashba wrote that when we say that when he has no Tefisas Yad it is permitted, this is only when they were already rented, but not if he rented them afterwards.

דאע”ג דתנן בסמוך לביתך שאני נכנס מת או מכרו לאחר מותר

(c) Implied question: The Mishnah right next to (after) this says “[Konam is] your house that I will not enter it”, if he died or sold it to someone else, it is permitted!

דוקא במכירה הוא דשרי אבל בשכירות

(d) Answer: It is permitted only through a sale, but not through rental.

לא דאם איתא דאפי’ בשכירות שרי ליתני השכירן וכ”ש מכרן

(e) Proof: If it were permitted even through rental, it should have taught when he rented them, and [we would know] all the more so if he sold them!

אלא ודאי כל שקדם נדרו לשכירותו אין האיסור מסתלק ע”י שכירות

(f) Conclusion: Surely, if he vowed before the rental, the Isur does not leave through the rental.

אבל מתני’ בהשכירן כבר ולפיכך כל שאין לו בהן תפיסת יד אין האיסור חל עליהם.

1. However, our Mishnah discusses when they were already rented. Therefore, whenever he has no Tefisas Yad in them, the Isur does not take effect on them.

10) RAN DH Heichi Dami d’Shari d’Mekabel b’Taska

ר”ן ד”ה היכי דמי דשרי דמקבל בטסקא

(SUMMARY: The Ran discusses why he does not forbid in this case.)

שאינו נוטל חלק הידוע בריוח המרחץ אלא שנותן לו שכר דבר קצוב לשנה וכל כה”ג אסתלק ליה בעל המרחץ ממרחצו לגמרי

(a) Explanation: He does not take a known portion of the profits of the bathhouse. Rather, he gives to him a fixed amount per year. In every such case, the owner of the bathhouse is totally removed from his bathhouse.

ואיכא למידק אשמעתין ואפי’ כה”ג היכי שרי דהא מ”מ גוף המרחץ של משכיר הוא ויכול לאסור אותו על השוכר עצמו

(b) Question: Even in such a case, why is it permitted? In any case, the bathhouse itself [permanent ownership] belongs to the landlord. He can forbid it to the renter!

כדאמרינן בערכין בפ’ האומר משקלי עלי (דף כא) המשכיר בית לחבירו והקדישו הדר בו מעלה שכר להקדש

1. Source: We say in Erchin (21a), that if one rented a house to his friend, and he was Makdish it, one who lives in it pays rent to Hekdesh;

ומוקמינן לה כשהקדישו משכיר דשוכר מעלה שכר להקדש

2. We establish this to be when the landlord was Makdish it. The tenant pays rent to Hekdesh.

ואקשינן התם הדר בו מעלה שכר להקדש היכי דייר בו במעילה קאי

3. Citation (21a) Question: We said that one who lives in it pays rent to Hekdesh. How may he live there? He transgresses Me’ilah!

אלמא יכול לאסרה על השוכר כיון שהגוף הקרקע שלו וכ”ש שיכול לאסרה על אחרים

4. Inference: He can forbid it to the renter, since he owns the land itself. All the more so he can forbid it to others!

וכי אין לו בהם תפיסת יד אמאי שרי

5. Summation of Question (b): When he (the owner) has no Tefisas Yad, why is it permitted?

תרצו בתוספות דאין ה”נ שאם אסר אותו המרחץ בפי’ חייל אסוריה כיון שהגוף שלו כי ההיא דפרק משקלי עלי שהקדיש הבית עצמו

(c) Answer #1 (Tosfos): Indeed, if he explicitly forbade the bathhouse, the Isur takes effect, since he owns the Guf, like the case in Erchin, in which he was Makdish the house itself;

אבל הכא במודר הנאה מנכסיו סתם איירי ואין דעתו על מה שהשכיר

1. Here, we discuss one who was Stam Mudar Hana’ah from [Ploni’s] property. He does not intend for what he rented out.

ואי קשיא לך דהא לעיל בפרק אין בין המודר /נדרים/ (דף מג:) הוה סלקא דעתך דאין דעתו על מה שהפקיר ואדחיה ליה

(d) Question: Above (43b), we thought that one does not intend for what he was Mafkir, and this was rejected!

איכא למימר דלא דמי דודאי כשאדם אוסר נכסיו סתם דעתו על כל מה שהוא ברשותו ולפיכך כיון שאין ההפקר עדיין הפקר ולא המתנה מתנה אף הם בכלל האיסור

(e) Answer: We can say that there is different. Surely, when one forbids his property Stam, he intends for everything in his Reshus. Therefore, since his Hefker is still not Hefker, and his gift is not yet a gift, they are included in the Isur;

אבל מה שיצא מרשותו לשעתו בשכירות כיון דהשתא מיהת לאו ברשותיה קאי אין דעתו לאסרו

1. However, what left his Reshus at the time through rental, since now it is not in his Reshus, he does not intend to forbid it.

ור”ת ז”ל תירץ דההיא דפרק משקלי עלי דוקא גבי הקדש ומשום דהקדש מפקיע מידי שעבוד

(f) Answer #2 (R. Tam): The case in Erchin applies only to one who was Makdish, because Hekdesh uproots a lien;

אבל הכא גבי קונמות אף על גב דמפקיעין מידי שעבוד כדאיתא בפ’ אף על פי (כתובות נט:) ובפרק בתרא דמכילתין /נדרים/ (דף פו:) ה”מ בקונם כללי כעין הקדש

1. Here, regarding Konamos even though they uproot liens, like it says in Kesuvos (59b) and below (86b), this is only regarding Konam Kelali, [which is] like Hekdesh;

אבל בקונם פרטי כיון דלא דמי להקדש אלמוה רבנן לשעבודיה דאידך דלא ליפקע ליה

2. Konam Perati, since it is unlike Hekdesh, Rabanan strengthened the other’s lien, so [Konam] does not uproot it.

כי היכי דאמר התם דאלמוה רבנן לשעבודיה דבעל וכך הורה ר”ת ז”ל

3. Source: This is like it says there, that Rabanan strengthened a husband’s lien (if a woman made her earnings Konam to the husband, this does not forbid them to him). R. Tam ruled like this.

ואחרים תירצו דההיא דפרק משקלי עלי בשלא הקדים שכרו למשכיר

(g) Answer #3: Others answered that the case in Erchin is when [the tenant] did not yet pay the rent to the landlord;

וכיון דלא סגיא שלא יתחייב השוכר לתת שכר להקדש נמצא שיש להקדש יד וזכות בכל הבית כמו שהיה למשכיר

1. Since the tenant cannot avoid being obligated to pay rent to Hekdesh, it turns out that Hekdesh has a Yad (power of acquisition) and rights in the entire house, like the owner had [before he was Makdish it];

ולפיכך חל הקדש על הבית וכי דייר ביה במעילה קאי אבל מתני’ כשהקדים שוכר למשכיר שכרו וכיון דאסתלק ליה משכיר לגמרי לא מצי אסר

2. Therefore, Hekdesh takes effect on the house, and when he lives there, he transgresses Me’ilah. However, in our Mishnah the tenant already paid the rent to the landlord. Since the landlord is totally removed, he cannot forbid.

ובירושלמי נמי מפליג כה”ג בין הקדים לו שכרו ללא הקדים

(h) Support: Also the Yerushalmi distinguishes like this, between when he already paid the rent and when he did not pay it in advance.

ובודאי דההיא דפרק משקלי עלי לא קשיא דהתם במשכיר בית סתם עסקינן

(i) Observation: Surely, the Gemara in Erchin is not difficult. It discusses one who rented a house Stam (he did not specify which).

וראיה לדבר דקתני התם נפל חייב להעמיד לו בית ואי בבית זה נפל אזדא

(j) Proof: It taught there that if it fell, he must provide another house for him. If he rented “this house”, and it fell, [his rental] went away;

אלא ודאי בבית סתם עסקינן ומש”ה פרכינן היכי מצי דייר ביה במעילה קאי

1. Rather, surely it discusses [one who rented] a house Stam. Therefore, we ask “how may he live there? He transgresses Me’ilah!”

דכיון דלא השכיר לו בית ידוע אלא בית סתם ודאי מצי מקדיש ליה משכיר ויהיב ליה לשוכר ביתא אחרינא

2. Since he did not rent to him a known house, rather, a house, the landlord can be Makdish it, and give another house to the renter;

אבל בבית זה ודאי לא מצי משכיר מקדיש ליה

3. However, if he rented to him this house, the landlord cannot be Makdish it;

דהא אף על גב דהקדש מפקיע מידי שעבוד

(k) Implied question: [Making] Hekdesh uproots a lien!

ה”מ הקדש מזבח אבל הקדש בדק הבית לא כדעת רש”י ז”ל ושלא כדברי ר”ת ז”ל שהוא סובר שאפי’ הקדש בדק הבית מפקיע מידי שעבוד

(l) Answer: That refers only to Hekdesh Mizbe’ach. However, Hekdesh Bedek ha’Bayis does not, like Rashi says, unlike R. Tam, who says that even Hekdesh Bedek ha’Bayis uproots a lien.

וראיה לדבר מדאמר בפרק אף על פי ובסוף מכילתין הא לא דמיא אלא לאומר לחבירו שדה זו שמשכנתי לך לעשר שנים לכשאפדנה ממך תקדוש דקדשה

(m) Proof: It says in Kesuvos (59b) and below (86a) that this resembles one who said to his friend “this field that I mortgaged to you for 10 years, when I will redeem it, will be Kadosh.” It becomes Kadosh;

אלמא דוקא לכשיפדנה אבל קודם לכן לא קדשה הילכך ההיא דפרק משקלי עלי לא קשיא כלל אמתניתין

1. Inference: It becomes Kadosh only when he redeems it, but it is not Kadosh before this. Therefore, the Gemara in Erchin is not difficult at all from our Mishnah

ומיהו אכתי מתניתין לא ניחא דהא קונמות כקדושת הגוף דמיין כדאיתא בפרק אף על פי (שם: /כתובות נט:/) ובסוף מכילתין ואמאי לא מפקיעין מידי שעבוד

(n) Question: However, still our Mishnah is difficult, for Konamos are like Kedushas ha’Guf, like it says in Kesuvos (59b) and below (86a). Why don’t they uproot the lien?

הילכך לא מפרקא מתני’ אלא בחד מהנך פירוקא דכתיבנא

1. Therefore, our Mishnah is resolved only through one of the [three] answers that I wrote.

ואני כבר כתבתי במשנתינו דאפילו קונם פרטי ואפי’ הקדים שכר שוכר מצי משכיר לאסרו עליו ואדחיאן להו תרי פירוקי בתראי

2. I already wrote above in our Mishnah that even Konam Kelali, and even Konam Perati, and even if he already paid the rent, the landlord can forbid to them. The latter two answers (#2 and #3) are rejected.

ואחרים תירצו עוד דהאי מושכרים דהכא לאו מושכרים כעין שכירות (מכאן מדף הבא) אחר דעלמא

(o) Answer #4: Others answered that here, “rented” does not mean like a regular rental;

OTHER D.A.F. RESOURCES ON THIS DAF