הלכה א' - ב' (ה. - ו.)

נדר רק אי מתפיס בדבר הנדור [כי ידור נדר לה' - בנדור לה']

ותני דבי רב חולק [לא יחל דברו - אפי' בדבר המותר ונוהגין בו איסור]

בלשון איסר אינו אוסר נכסי אחרים עליו, ומח' אם אף נכסיו על אחרים [לאסור אסר על נפשו]

כחלת אהרן ותרומתו אינו דבר הנדור [דיבורו רק להתיר איסור טבל]

את עלי כאימא או ביאתך עלי כביאת אימא - ע"ה צריך פתח ממקום אחר [פגם אמו, ושלא ירגיל לאסור אשתו]

ביאתך כבשר אימא לא אמר כלום

ככר עלי כביאת אימא מח' רב ושמואל (לפ"מ לרב בעי שאילה דחל על דבר האסור, לק"ע לשמואל בעי שאילה משום פגם אמו לבד)

לקונם שאיני ישן/מדבר/מהלך - בל יחל מדרבנן [אין בו ממש]

קונם שאיני משמשך - לרב עובר בבל יחל, לשמואל מותר (לפ"מ ורידב"ז בל יחל מדרבנן)

שבועה שלא אישן ג' ימים - מלקין מיד, שלא אוכל ג' ימים - מלקין משיאכל

שבועה בלשון קרבן מותר [כנשבע בחיי הקרבן]

הרי הוא כשבועה מותר [הו"ל נדר; דומה לשבועה ולא שבועה]

אין נשבעין על מצוה [להרע או להטיב - רשות; היוצא מפיו - ולא מפי שמים]

אבל נודרין [הקדש חל על סוכה (רידב"ז - ועל איסורים), אסר החפץ]

הלכה ג' (ו. - ו:)

אמר פעמיים הריני נזיר אם אוכל - חייב על כל אחת, פעמיים שבועה שלא אוכל - חייב אחת

שבועה שבועה שבועה שלא אוכל - חייב על כל אחת

שבועה שלא אוכל ככר זו, ב' אלו, ג' אלו, ואכל הראשון - חייב אחת [אין שבועה על איסור]

שבועה ג' אלו, ב' אלו, אחד זה, ואכל כולן -
לאבימי ור' יוסי חייב אחת, לחיפה על כל אחת [הוסיף איסור בכל שבועה]

הלכה ד' - ה' (ו: - ז:)

הנדר שמתפרש להיתר ולאיסור - סתם להחמיר, ולר' אלעזר תנא דסיפא חולק

מלוח לשעה נקרא מלוח

תרומת לחמי תודה ומעשר בהמה הם דבר הנדור

לחכמים דר"מ בגליל סתם תרומה מותר וסתם חרם אסור
[אינם מכירין תרומת הלשכה וחרמי כהנים]

סתם חרם ביהודה מותר [לר' אלעזר כמ"ד סתם להקל, לר' ירמיה כמ"ד סתם חרמים לכהנים,
לר' יוסי שאינן רגילין בחרם עכן (לשמים)]

פירש שכוונתו להקל א"צ שאילה, וע"ה ששואל - לר"מ אין מתירין, לחכמים פותחין ממקום אחר, וילמדנו לא להקל ראשו בנדרים