[1] וכך היא שיטת רבנן בתראי. ולפ"ז מה שכתוב במשנה ש"חכמים מתירים" - הכוונה על אין דרכו לאכול (סתוניות), שמותר בו גופיה.

[2] הגמ' מעמידה את הברייתא שאמרה "מקום שמסתפקים מזה ומזה אסור בזה ובזה" בכה"ג שהרוב מסתפקים מאחד מהן - או משמן זית או משמן שומשמין, דאל"כ קשה דפשיטא שאסור. וקמ"ל דלא אזלינן בתר רובא, דספק איסור לחומרא.

[3] דכיון שהדרך להסתפק דוקא מירקות גינה ולא מירקות שדה, א"כ ודאי כוונת הנודר על ירקות גינה ולא על ירקות שדה.

[4] דירקות גינה אסורים, וא"כ ודאי כוונתו על ירקות שדה. [גם איסור ספיחים אין בירקות שדרכם לגדול רק מעצמם בשדות].

[5] כיון שנמצאים שני המינים - כוונתו על שניהם, וזה דוקא לשיטת ר' חנינא בן גמליאל שסובר שמותר להביא ירק מחו"ל לארץ, אבל לחכמים אסור להביא, כיון שבא עמהם רגבי עפר טמאים של חו"ל.