נדרים דף נג. א
כל שדרכו לאכול וכו', ונדר בו או ביוצא ממנו מה הדין?
כל שדרכו לאכול ודרך היוצא ממנו לאכול - כגון תמרים ודבש תמרים |
כל שאין דרכו לאכול ודרך היוצא ממנו לאכול - כגון סתוניות וחומץ סתוניות |
|||
בו - תמרים | יוצא בו - דבש תמרים | בו - סתוניות | יוצא בו - חומץ סתוניות | |
לת"ק | אסור | מותר | אסור | מותר |
לרשב"א [1] | אסור | אסור | מותר | אסור |
לר' יהודה | אסור | אסור | אסור | אסור |
הנודר מן השמן, מה דינו?
בשמן זית | בשמן שומשמין | |
נדר בארץ ישראל | אסור | מותר |
נדר בבבל | מותר | אסור |
נדר במקום שרובו מסתפק באחד מהם [2] | אסור | אסור |
הנודר מן הירקות, מה דינו?
בירקות גינה - שמגדלים אותם במיוחד |
בירקות שדה - שגדלים מאליהם |
||
בכל השש שנים [3] | אסור | מותר | |
בשנה השביעית |
לא מביאים ירק מחו"ל [4] | מותר | אסור |
כשמביאים ירק מחו"ל [5] | אסור | אסור |
[1] וכך היא שיטת רבנן בתראי. ולפ"ז מה שכתוב במשנה ש"חכמים מתירים" - הכוונה על אין דרכו לאכול (סתוניות), שמותר בו גופיה.
[2] הגמ' מעמידה את הברייתא שאמרה "מקום שמסתפקים מזה ומזה אסור בזה ובזה" בכה"ג שהרוב מסתפקים מאחד מהן - או משמן זית או משמן שומשמין, דאל"כ קשה דפשיטא שאסור. וקמ"ל דלא אזלינן בתר רובא, דספק איסור לחומרא.
[3] דכיון שהדרך להסתפק דוקא מירקות גינה ולא מירקות שדה, א"כ ודאי כוונת הנודר על ירקות גינה ולא על ירקות שדה.
[4] דירקות גינה אסורים, וא"כ ודאי כוונתו על ירקות שדה. [גם איסור ספיחים אין בירקות שדרכם לגדול רק מעצמם בשדות].
[5] כיון שנמצאים שני המינים - כוונתו על שניהם, וזה דוקא לשיטת ר' חנינא בן גמליאל שסובר שמותר להביא ירק מחו"ל לארץ, אבל לחכמים אסור להביא, כיון שבא עמהם רגבי עפר טמאים של חו"ל.