נדרים דף מז. א
נדר מבית או משדה בלשונות דלהלן, מה הדין?
בחייו | במותו או מכרן לאחר | נפל ובנאו | |
ביתך או שדך שאני נכנס או לוקח | אסור | מותר [1] | אסור [2] |
בית או שדה זה שאני נכנס או לוקח | אסור | אסור | מותר [3] |
ביתך או שדך זה שאני נכנס או לוקח [4] | אסור | אסור | אסור |
מה דין חליפי קונמות או חליפי איסורי הנאה, אם החליפן כדלהלן?
לכתחילה | בדיעבד למחליף | בדיעבד שאחר החליף | |
בהדירו חברו מנכסיו | אסור [5] | איבעיא דרמב"ח [6] | מותר [7] |
בהדיר את עצמו מחברו | אסור | אסור - כדתנן במתניתין | אסור [8] |
[1] וה"ה אם נתן אותם במתנה לאחר מותר, דפירש בנדרו שאוסר דוקא כשהוא שלו, אכן בא לאפוקי שאסור לו לתת את השדה למודר בעצמו.
[2] דכיון שאמר "ביתך" הרי זה ביתו, ואפי' בנאו במקום אחר.
[3] כשאמר "בית זה" כיון שנפל אפי' שבנה אותו כמדתו הראשונה וכן בנאו במקום הראשון, מותר, דאינו הבית שנדר ממנו.
[4] דכיון שהזכיר גם "ביתך" וגם "זה" דנים בו את שני החומרות הבאות מלשונות אלו.
[5] ודאי אין להתיר לכתחילה, דא"כ מצינו דמים לאיסורי הנאה שיכול להחליפן.
[6] מספקא ליה אי מיתסרי למחליף מדרבנן בעלמא או לא.
[7] שאין לך תופס את דמיו אלא עבודת כוכבים ושביעית, לכך בודאי שלא נאסרו החליפין אדעלמא.
[8] פשיטא ליה לרמי דנודר אפילו החליפן אחר אסור בחילופיהן דכיון שפרט ואמר אלו שוינהו עליו כהקדש.