[1] כמבואר בסוגיות לעיל, דרבה ס"ל שבמשנה דבריו (כמבואר בהערה הבאה) לר"ע אמרינן "נדר שהותר מקצתו הותר כולו" ולרבנן אסור, ובמעמיד דבריו, לכו"ע אסור. ולרבא הוא להיפך, דבמשנה לשונו לכו"ע מותר, ובמעמיד דברו לר"ע מותר ולרבנן אסור.

[2] פי', שבתחילה אמר "כולכם אסורים" ושוב אמר "פלוני ופלוני אסורים, ופלוני מותר", דיש כאן שני שינויים, א) ששינה את לשונו גם לגבי אלה שהמשיך לאוסרם, ב) שהתיר את פלוני.

[3] ורבה לשיטתו שהיכא שמעמיד את לשונו הראשון, כגון שאמר תחילה "כולכם אסורים" ושוב אמר "כולכם אסורים חוץ מפלוני", שרק הוסיף לבאר שפלוני אינו בכלל הנדר, בזה רק אותו פלוני הותר ולא כולם, דלכו"ע לא אמרינן במעמיד "נדר שהותר מקצתו הותר כולו".

[4] דיש לנו ללכת במחלוקת רבה ורבא לחומרא כרבה, ורבה ס"ל שבמעמיד גם ר"ע מודה שלא אמרינן נדר שהותר מקצתו הותר כולו, ולכן רק אביו מותר וכולם אסורים.

[5] ס"ל שדוקא גבי אם היה אביו ביניהם והוא מעמיד, אין כאן נדר שהותר מקצתו לפי שאביו לא היה לעולם בכלל הנדר, אבל בשכולן בכלל ונשאל על אחד מהן, כיון שהותר אחד מהן ע"י שאלה הותרו כולן.

[6] פי', דגבי מעמיד גם רבה מודה שאליבא דר"ע אמרינן "נדר שהותר מקצתו הותר כולו".

[7] ודוקא בהתרת חכם שחכם עוקר הנדר מעיקרו אמרינן נדר שהותר מקצתו הותרו כולו, אבל בהיתר שהוא מכאן ולהבא, או בחרם ונידוי שהתיר אחד מהן הוא מותר וכולם אסורים, וכן בהפרת הבעל דקי"ל דבעל מיגז גיז.

[8] ולא חשיב אסמכתא דלא קניא אליבא דר' יהודה, והטעם פירש הרמב"ם דכיון דמחילה היא לית בה אסמכתא דמיד זוכה בה חברו. והרש"י והר"ן מפרשים, דכיון שאומר שאם לא יבוא לאותו זמן ראיותיו בטלות, דהיינו שראיות שקר, מהני מדין "הודאת בע"ד כמאה עדים". אכן בעינן שיקנו ממנו בב"ד חשוב.