[1] הרשת של הדייגים נקראת מכמורת, ודומה לשונה ללשון חרם (וכן בתנ"ך נקראת בלשון "חרמים"), ולכך יכול לפרש את נדרו ולומר שלא נדר בחרם אלא בחרמו של ים.

[2] הגמ' מקשה רישא לסיפא, דברישא אמרת "אין נשאלין להן" ובסיפא תני "אם נשאלו" וכו'. ומתרצת דהרישא מיירי בתלמיד חכם שאינו צריך להשאל עליהם, ונאמן הוא לומר את פירושו שלא נדר בחרם אלא בחרמו של ים. אבל בעם הארץ אינו נאמן על נדרו וצריך להשאל עליו. אלא שנחלקו ר"מ וחכמים בפרטים דלהלן. וביאר הר"ן (לעיל דף יח:) שדוקא בנדרים אלו שנזכרו במשנתנו כנדר בחרם או בקרבן או אמר עצמי קרבן, שבכל לשונות אלו הפשטות שלהם היא שמתכוון לנדר גמור, והפירוש הוא דחוק, ולכן בזה אמרינן שעם הארץ לא נאמן אבל בנדרים הנזכרים במשנה לעיל כגון "הרי עלי כבשר מליח כיין נסך" ופירש שכוונתו היתה בשל עבודת כוכבים בזה גם עם הארץ נאמן כיון שאין הפירוש דחוק.

[3] ור' יהודה סתם ולא חילק בין היכא שנהג היתר זמן מועט או זמן מרובה, ובכל מקרה צריך לנהוג איסור כימים שנהג היתר, אכן ר' יוסי אומר שדוקא בנזירות מועטת הדין כן, וכגון שקיבל עליו נזירות ל' יום והתחיל לנהוג היתר במקצתם ובא להשאל, אבל אם היה נזירות מרובה ונהג היתר בחלק ממנה ואפי' נהג היתר יותר מל' יום בזה הדין שאין קונסים אותו להיות נזיר כנגדם יותר מל' יום.

[4] ופירש הר"ן דדוקא בנדרים הללו שפירש אותן להקל, אכן אם נדר נדרים דאורייתא הגם שלהלכה פותחים בחרטה (כדין נדרים הללו), מ"מ אם עבר על נדרו איזה זמן, מחמירים עליו ולא מתירים לו עד שינהג איסור כימים שנהג היתר. אכן הביא הר"ן מהתוס', דהיכא שנדר נדר שלא יכול לעמוד בו, כגון שנדר מכל פירות בעולם, ועבר ונהג היתר, מתירים לו מיד הגם שהוא נדר דאורייתא, כיון שהוא נדר שלא יכול לעמוד בו, ונמצאנו מכשילים אותו יותר. ואפי' אם יקיים נדרו, יוכשל כוחו ונמצא מתבטל ממלאכת שמים.