[1] אכן דוקא אם הספק שמא האהילה הטהרה על הטומאה, אבל אם הספק שמא נגעה הטהרה במת שמא לא, דהיינו שהטהרות צפות והטומאה נחה, בזה הדין שספקו טהור.

[2] היינו דברים שמטמאים מלמעלה כלמטה, כלומר שמטמאים בין אם נמצאת הטומאה מעל הטהרה או מתחת הטהרה אפי' בלא לגעת בטהרה. וזה מצינו בזב וזבה שמטמאים בעליון ותחתון שלהם.

[3] כן הגירסא לפנינו, אכן הרא"ש גורס לאו לאו בתר כלי אזלינן, והוא לחומרא ולא כפירוש התוס'.

[4] דכיון דהם שני סוגי טומאות, טומאת שרץ היא טומאת ערב וטמאת מת היא טומאת שבעה, לכן נחשב שהמת כאילו מונח על כלי וטמא.

[5] דסוף סוף שניהם הם טומאות, וחשיבי כדבר אחד, ולכן נחשב כאילו המת צף על המים וספק טהרות שנגעו בו טהורים.

[6] פי', כיון שנעקרה מבשר אדם חשובה אוכל ולא משקה.