[1] מחלוקתם היא האם דין זה הוא מה"ת - כדין הלכה למשה מסיני, או רק דין חינוך מדרבנן.

[2] יש מהראשונים שדייקו שרק ר"ל ס"ל הכי אבל שאר אמוראים ס"ל שאשה חייבת לחנך את בנה, כדאיתא בסוכה (דף ב:).

[3] הקשו התוס' (בד"ה בנו), הרי אדם חייב לחנך גם את בתו, ע"ש.

[4] ואדרבה החידוש הוא שאפי' בנזיר שיש בזה ניוול יש מצוה לחנכו.

[5] וכאן שהקרובים מוחים בו מחמת הבזיון, חיישינן שמא יבוא לעבור על נזירותו, ולכן לא תיקנו חכמים שיחנך את בנו באופן כזה שקרוביו מוחים בו ומבזים אותו על ניוולו בנזירותו.

[6] וכיון שאיסור זה הוא רק מדרבנן כשמקיף את כל ראשו (ולא רק את צדעיו - שבזה נאמר איסור דאורייתא), בזה יבוא חינוך דרבנן וידחה איסור דרבנן, דהם אמרו והם אמרו.

[7] פי', ומה"ת מותר להביא חולין וגם לאוכלם וכן להניף את הזרוע בעזרה וכו', ככל הדינים. וכיון שכל האיסור מדרבנן אתי חינוך דרבנן ודוחה איסור דרבנן.

[8] סברה הגמ' בהו"א לתלות את מחלוקת רבי ור' יוסי בר' יהודה שנחלקו עד מתי יכול האב להדיר את בנו בנזיר במחלוקת ר' יוחנן ור"ל, שרבי שסובר עד שיביא שתי שערות - דהיינו עד שיהיה בן י"ג ס"ל שהלכה היא בנזיר ולכן עף שהוא כבר יכול לידור בעצמו כי הגיע לעונת נדרים מ"מ הלכה היא בנזיר. ור' יוסי בר' יהודה שאמר שהוא עד שיהיה מופלא הסמוך לאיש - דהיינו עד שיהיה בן י"ב ס"ל כר"ל שהטעם כדי לחנכו במצות, וכיון שיצא מרשותו לענין נדרים שהרי יכול לידור בעצמו, כבר אין צריך לחנכו. ודוחה הגמ' כדלהלן.

[9] כלומר, הגם שיצא מרשותו כשנעשה מופלא, מ"מ יציאתו הוי רק מדרבנן, שהם תיקנו שמופלא הסמוך לאיש נדריו נבדקים, אבל מה"ת עדיין ברשות אביו, ולכן יכול להדירו מכח הלכה שהיא מה"ת.

[10] וכיון שמה"ת כבר יכול לידור מעצמו, אין טעם שאביו ידירו.