-------------------------------------------------

[1] בזה לכו"ע קידש, היות ומרצה לפיגולו. [וברש"י למעלה פי': הואיל והזבח בעזרה משא"כ חוץ למקומו שחשב על הזבח לאוכלו בחוץ].

[2] ומוקים ר"מ לדברי ר"א אליבא דר"ע בדוקין שבעין. דאמר ר"ע שבמום כזה שאם עלו לא ירדו, ולכך אינו דומה לנמצאת טריפה שלכו"ע לא מועיל לקדש את הלחם. ור' יהושע וכן ר' יהודה לכו"ע, ס"ל שכל מה שאמר ר"ע בדוקין שבעין שאם עלו לא ירדו, הוא רק לענין הזבח לומר שלא נפסל, אבל לגבי לקדש לחם - לא מהני.

[3] ר"ת גריס: "תודה", דאמרינן על קרבן תודה לעיל שאם שחטו במחשבת חוץ למקומו לא מהני לקדש לחם, וכיון שמצאנו לענין לחם ששונה דין חוץ למקומו מחוץ לזמנו [שכן מקדש], ה"ה לענין עלתה למזבח שונה, שבחוץ לזמנו ירד ובחוץ למקומו לא. אבל שאר הקרבנות אין הבדל בין פסול דחוץ למקומו לחוץ לזמנו ובשניהם לא ירדו. עוד כתבו תוס', דיתכן דה"ה שכל קדשים קלים דינם כתודה - דכיון שמהני הזריקה שלהם להוציא האימורים ממעילה, א"כ י"ל שדוקא במחשבת חוץ לזמנו שמועילה הזריקה להוציא מידי מעילה מועילה גם לענין שלא תרד, משא"כ זריקה במחשבת חוץ למקומו שאינה מועילה להוציא מידי מעילה.

[4] הלשון הראשון ס"ל שאף שבתחילה אמר רבה שלא תרד - וכר' אליעזר שקדש הלחם [ואליבא דר' יהודה דלעיל שהעמיד את מחלוקת ר"א ור' יהושע בשחט במחשבת חוץ למקומו אם קדש הלחם או לא], מ"מ חזר בו לגבי רבא - שאמר כר' יהושע, כמו שר"א חזר לגבי ר' יהושע, ולכו"ע תרד.

[5] לאיכא דאמרי, לא חזר בו רבה, דכל מה שחזר ר"א בענין קידוש הלחם הוא מכח מה שהשיבו ר' יהושע מדין שלא לשמה שלכו"ע לא קדש הלחם [גזה"כ ד"זבח תודת" (לעיל עח:)]. משא"כ כאן, דאדרבה אי נילף משלא לשמו לכו"ע לא תרד, דכן הדין בחטאת ששחטה שלא לשמה שלא תרד.

[6] רש"י כת"י פירש לענין להפסל בלינה וביוצא [כלומר, כל זמן שלא נתקדשו אינם נפסלים בזה]. ותוס' פירשו, לענין שלא יכול לשנותן לזבח אחר [דאם לא נתקדשו יכול לשנותן]. וברש"י למעלה פירש בפירוש הראשון, לענין שאם נפסל הזבח נפסלים הנסכים עמו, ואינם כשרים לזבח אחר.

[7] והיינו סוגיין דאמרינן שאם נמצא זבח פסול - אפשר להקריבם לזבח אחר, ומטעם שלב ב"ד מתנה עליהם שאם הוצרכו - הוצרכו, ואם לאו יביאם לזבח אחר. אמנם אין ב"ד יכולים להתנות שיצא לחולין, דגזרינן שמא יאמרו שמוציאים מכלי קודש לכלי חול. אבל כאן אין לגזור שמא יאמרו שנסכים של זבח אחד כשרים לזבח אחר, דמיירי שהיה הזבח האחר זבוח באותה שעה - שאז דומה כאילו מתחילה באו הנסכים לזבח השני.

[8] היינו הד' טלאים שנשארים בכל שנה בלשכת הטלאים שיש להם תקנה ברעייה, [שירעו עד שיסתאבו וימכרו], ובזה נחלקו ר"ש ורבנן אם לב ב"ד מתנה עליהם [שיפדו בלא רעייה] או לא.

[9] ונפסלה המנחה, ובזה לכו"ע פסל לשם מנחה אחרת, ואין התניית לב ב"ד כאן, כיון שהשמן הוא מגופה של מנחה - ואם נפסלה המנחה נפסל עמה השמן.

[10] בתחילה למדה הגמ' את הדין שנמצאים שני הקרבנות לפניו, שיכול להקריב לאיזה שירצה ולחמה עמה, מקרא [ויקרא ז:יב] ד"אם על תודה יקריבנו והקריב" וגו', ודרשינן: תודה יקריב, לומר שאיזה תודה שירצה יקריב. ומנין שאין השניה טעונה לחם, ת"ל יקריבנו, מייתור אותיות נ' ו'. ומכיון שריבה הכתוב ומיעט כנ"ל, יש לנו א"כ לשאול על עצם הדבר, שמנין שהשני בכלל קרב, דאולי גם הוא נתמעט ולא רק הלחם, וכן מנין ג"כ לולדות ותמורות תודה שקרבים וכו'.