-------------------------------------------------

[1] ס"ל לכל התנאים לחלוק על ר"מ ואין מפגלים בחצי מתיר, ושני כבשים הם המתירים את הלחם, ולכך לא הוי פיגול כשחשב רק באחד - אולם פסול מדרבנן.

[2] פירוש, אפ' לחכמים דפליגי על ר"מ וס"ל דאין מפגלין בחצי מתיר, כאן הרי פיגל בשני כבשים שמתירים את הלחם, וא"כ פיגל בכל המתיר ובחצי מהניתר ובאופן זה הוי פיגול גמור.

[3] ר' יוסי ס"ל במשנתנו דאם פיגל באחד מהסדרים או באחת מהחלות לא הוי הכל פיגול, אלא רק אותו סדר או אותה החלה שפיגל בה, אולם השניה לא נתפגלה. (אכן היא פסולה מדרבנן - כדלהלן). [ובדעת רבי, הוכיחה הגמ' שס"ל כר' יוסי דאם כרבנן איך אמר שאינו חייב עד שיפגל בשתי החלות, ומשמע שבאחת מהן לא. ונסתה הגמ' לדחות, דאיה"נ גם בחלה אחת יש פיגול, ומה שהזכיר עד שיפגל בשתיהם, קאי אכבשים וצ"ל עד שיפגל בשניהם. ודחתה לדחיה, דא"כ מאי לעולם וכו'.

[4] הנה רב הונא למד ממה שאמר ר' יוסי לעיל גבי שתי הלחם שאם פיגל באחת מהן לא נתפגלה חברתה, דה"ה גבי שתי ירכים שאם פיגל באחד מהם לא נתפגלה השניה. ומוכח שם מקושית הגמ' שאם אמר חצי זית מזו וחצי זית מזו - לא מצטרף גבי שתי הלחם. אמנם בשתי ירכים כן הוי פיגול גם לרב הונא, דסו"ס הם גוף אחד ולא חילקם, ולכך פשיטא שאם חישב בכזית בכל מקום בבהמה שכל הבהמה הוי פיגול. [וכן נקט בפשיטות בשטמ"ק לקמן דף ט"ו ע"א אות ט'].

[5] ר' יוחנן חלק על רב הונא, וס"ל שאם פיגל בחצי זית מזו וחצי זית מזו - שעירבם - דהוי פיגול בשתי הלחם דהרי הכתוב ערבן. ובודאי שכ"ש בשתי ירכים שאם פיגל בחצי זית מזו וחצי זית מזו שמצטרף. אמנם כשפיגל באחת ובשניה לא, בזה חלוק לר' יוסי דין שתי הלחם מדין שתי ירכים, דבשתי ירכים כיון שהם גוף אחד - הכל פיגול, אולם בשתי הלחם, כיון שהכתוב עשאן ג"כ שני גופים וזה המפגל לא עירבן, לכך אם פיגל באחד לא נתפגל השני.

[6] רבא ס"ל לדמות את מחלוקת רבי ורבנן למחלוקת התנו רבנן והתני לוי, וס"ל שכשם שמצינו שס"ל לרבי שאם פיגל בחצי מתיר - כבש אחד, ובחצי אכילה - חצי כזית, ושוב עשה כן בכבש השני - דאין מצטרפין, ה"ה בשתי עבודות, שאם פיגל בשחיטה בחצי זית ובזריקה בחצי זית - לרבי כשר דאין מצטרפין.

[7] אביי ס"ל שאין לדמות, דגבי כבשים הוא חצי מתיר וחצי אכילה, משא"כ בענין שחיטה דהוי מתיר שלם, והגם שיש עוד מתיר, מ"מ לא הוי שני חצאים אלא שני עבודות שלמות - וגם רבי מודה שמצטרפים לפגל, ולא דמי לשני כבשים שכל אחד הוא רק חצי מתיר.

[8] והטעם, דכיון שהיתה זריקה טובה, הרי שהותרו שניהם, וכשנטמא אחד מהם אין סיבה שנשרוף גם את השני. [ובקודם זריקה נחלקו ר"י ורבנן, האם הציץ מרצה על דבר הנאכל לכהנים לענין שתהיה זריקה מעלייתא להתיר את הטהור (אכן, אין הציץ מרצה על הטמא לענין לאוכלו)]. ובמסקנת הסוגיא אמר ר' יוחנן: תלמוד ערוך הוא בפיו של ר' יהודה שאין קרבן ציבור חלוק, ואם נפסל חצי נפסל הכל - והכל יוצא לבית השריפה.