[1] דהיינו בתוך שש חדשי הנערות שהם מגיל י"ב ויום אחד עד י"ב וחצי.

[2] דהרי בוגרת לפנינו, וי"ל שגם היתה בוגרת באותה שעה שעשתה את הקידושין.

[3] דאף שבוגרת היא לפנינו - שמא רק עכשיו בגרה, אבל קודם כשקידשה האב שמא עדיין לא בגרה וקידושיו קידושין, ולכן יש לחוש לקידושי שניהם. ומבואר בגמ' שאם היא מכחשת את אביה ואומרת שכבר בגרה בשעה שקידשה, גם שמואל מודה לרב שאזלינן בתר קידושיה דוקא. עוד פירשו התוס' (בד"ה קידשה), דכל מה דפליג שמואל הוא דוקא בכה"ג שקידשה את עצמה ג"כ, אבל אם לא קידשה עצמה כלל, מודה שמואל לרב שאינה מקודשת ואזלינן בתר חזקה דהשתא ש"הרי בוגרת לפנינו" דהרי מצטרף עם זה חזקת פנויה, ורק בכה"ג שגם היא קידשה את עצמה - שממ"נ היא מקודשת ואין לה חזקת פנויה אז חלק שמואל ואמר "חוששין לקידושי שניהם".

[4] ס"ל שבכל גוונא אמרינן העמד לנכסים אחזקתן, ויד בעל השטר על התחתונה. ולכן נאמן לומר שהיה שכיב מרע בשעת נתינת המתנה, ואם עמד חוזר.

[5] אזלינן בתר השתא, ולכן אם בשעת עמדה בדין הוא שכיב מרע, הוא נאמן לומר שהוא היה שכיב מרע בשעת כתיבת המתנה, ואם יעמוד לבסוף יחזור ואם הוא בריא עתה לא יכול לומר שהיה שכיב מרע והוי כמתנת בריא שאם עמד אינו חוזר.

[6] העמידה הגמ' את כל הנידון על בניה, רק בקטנים שהם כרוכים אחרי האשה, אבל אם הם גדולים צריך תמיד להביא ראיה על הבנים שהם בניה של אשה זו המיוחסת.