קידושין דף נז. א

מה הם מכשיר ומכפר בפנים ובחוץ?

מכשיר - לאכול בקדשים ולהכנס במקדש מכפר - על עון
בפנים אשם מצורע - בתוך המקדש כל הקרבנות - תוך המקדש
בחוץ ציפורי מצורע - חוץ לעיר עגלה ערופה - בנחל איתן

מאימתי ציפורי מצורע ועגלה ערופה נאסרים בהנאה?

ציפורי מצורע עגלה ערופה
לר' יוחנן משעת שחיטה - שחיטה אוסרתה [1] מחיים -
משעת ירידתה לנחת איתן
לריש לקיש [2] מחיים משעת לקיחה - כעגלה ערופה [3]

שחט את הציפור ונמצאת טריפה - האם היא מותרת בהנאה?

נטרפה בשעת שחיטתה בטריפה בבני מעיה - טריפה מחיים
לר' יוחנן מותרת בהנאה דשחיטת טריפה לא מקדשת אותה
לריש לקיש אסורה בהנאה - דנאסרה כבר מחיים מותרת בהנאה - דלא נתקדשה כלל [4]

קידושין דף נז: א

האם פטר חמור אסור בהנאה?

מחיים אחר עריפה
לר' יהודה אסור בהנאה
לר' שמעון מותר בהנאה אסור בהנאה [5]

קידושין דף נז: א

לאביי, מה לומדים מהפסוקים דלהלן, לאיסור חולין בעזרה? [תוד"ה תלמוד].

לרש"י [6] לתוס' בועוד י"ל
"כִּי יִרְחַק מִמְּךָ הַמָּקוֹם" [7] לרבות תמימים [8], ובעלי מומין [9] לרבות תמימים ואיסור בדיעבד
"ושחטו" [10] לרבות חיה לרבות בעלי מומין
"ושחט אותו" [11] לרבות עופות לרבות חיה
"ושחט אותו" [12] לאיסור בדיעבד לרבות עופות
-------------------------------------------------

[1] פי', דהשחיטה עושה שיהיה לציפור שם ציפור מצורע. ופירשו התוס' (בד"ה משעת), דה"ק: שגם הציפור המשולחת נאסרת משעת שחיטת חברתה עד השילוח (אבל השילוח עצמו מתירה, כמבואר לקמן בסוגיא).

[2] בהמשך הסוגיא מבואר שאמר כן ר"ל רק בדעת ר' ישמעאל, את ר"ש ור' יעקב שנחלקו בברייתא גבי שחט את הציפור שלא באזוב ועץ ארץ ושלא בשני תולעת שלר"ש מותרת ולר' יעקב אסורה, ש"מ שרק השחיטה אוסרת. דלמ"ד שאסורות מחיים, בכל אופן כבר אסורה מחיים ואין מה שיתירנה.

[3] והגם שעגלה ערופה עצמה לא נאסרת מחיים, מ"מ ס"ל לר"ל דשאני עגלה ערופה שיש לה גבול אחר מתי להאסר, משא"כ בציפורי מצורע שאין עוד שלב אחר - ולכן נאסרת מיד בשעת לקיחתה לשם מצורע. וביארו התוס' (בד"ה מי), דאי לומר שהבאת הציפורים למקדש היא כמו הורדת עגלה ערופה, דהבאה זו לא נכתבה בתורה, אלא רק הלקיחה כתובה, ולכן העיקר הוא הלקיחה.

[4] והקשו התוס' (בד"ה שחטה), הרי גם בזה יש לחשוש שמא נולד הטריפה אחר שעת הלקיחה, ואיך מתירים מספק. ותירצו, שמיירי כגון שניטל הכבד או איזה טרפות אחרת שודאי היה משנולדה.

[5] והעמידה הגמ' את משנתנו שאסרה בהנאה כדברי הכל, דהיינו גם כר' שמעון ומיירי אחר עריפה.

[6] וכפי שהוא לפנינו וכפי שהביאו התוס' (בד"ה תלמוד, בפירושם הראשון) וכהמהרש"ל. אכן הב"ח הגיה, וכן הוא בתוס' בפירוש השני (אך אין הכרח שאמרו בפירושם השני ברש"י), וכן מבואר בשאר ראשונים ובמהרש"א.

[7] פי', כתיב (דברים יב:כא) "כִּי יִרְחַק מִמְּךָ הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ לָשׂוּם שְׁמוֹ שָׁם וְזָבַחְתָּ מִבְּקָרְךָ וּמִצֹּאנְךָ אֲשֶׁר נָתַן ה' לְךָ כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ וְאָכַלְתָּ בִּשְׁעָרֶיךָ", ודרשינן בריחוק מקום אתה זובח בשר תאוה, ואי אתה זובח אותם בקירוב מקום - דהיינו במקדש, ומכאן למדנו לאיסור חולין בעזרה.

[8] פירש"י דמסתבר שהפסוק מדבר דוקא בראוי להקרבה, כיון שהם בתחילה נאסרו להזבח בריחוק מקום במדבר, ולכן הו"א שעכשיו שהותר בשר תאוה להזבח בריחוק מקום - גם האיסור שנאמר עמו דהיינו איסור חולין בעזרה נאמר רק גבי תמימים.

[9] משום שהם מין המכשיר, כלומר שהם מאותו מין בהמה שכשר להקריבו על המזבח, ולכן מסתבר שגם הם מתרבים מהפסוק הזה ולא רק תמימים.

[10] הפסוק במלואו (ויקרא ג:ב) "וְסָמַךְ יָדוֹ עַל רֹאשׁ קָרְבָּנוֹ וּשְׁחָטוֹ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד".

[11] הפסוק במלואו (שם:ח) "וְסָמַךְ אֶת יָדוֹ עַל רֹאשׁ קָרְבָּנוֹ וְשָׁחַט אֹתוֹ לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד".

[12] הפסוק במלואו (שם:יג) "וְסָמַךְ אֶת יָדוֹ עַל רֹאשׁוֹ וְשָׁחַט אֹתוֹ לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד".

-------------------------------------------------

עוד חומר לימוד על הדף