KIDUSHIN 32-33 - Ari Kornfeld has generously sponsored the Dafyomi publications for thIs Daf for the benefit of Klal Yisrael.

קידושין דף לב. א

משל מי צריך הבן לכבד את אביו, ומה הדין עפ"ז בדינים דלהלן?

משל מי? רוצה אביו לזרוק ארנק הבן לים להאכיל מעשר עני
לרב יהודה משל אב [1] יכול למונעו ולהכלימו [2] מותר [3]
לרב נתן משל בן אינו יכול למונעו ולהכלימו [4] סעודתו הרגילה: אסור
מזונות יתירים: מותר

היה אביו מבקש ממנו להשקות מים, ויש מצוה לעשות, מה הדין?

אי אפשר למצוה שתעשה ע"י אחרים אפשר למצוה שתעשה ע"י אחרים
אלעזר בן מתיא מניח כבוד אביו ועושה המצוה - שהוא ואביו חייבים במצוה
איסי בן יהודה מניח כבוד אביו ועושה המצוה עוסק בכבוד אביו

אנשים דלהלן שמחלו על כבודה האם כבודם מחול?

האב הרב הנשיא המלך
לרב חסדא מחול אינו מחול אינו מחול [5] אינו מחול
לרב יוסף ולרבא מחול מחול [6] למסקנא [7] מחול אינו מחול

קידושין דף לב: א

האם צריך לקום מפני האנשים דלהלן?

זקן שקנה חכמה יניק וחכים זקן אשמאי [8]
לרבנן [9] צריך לא צריך לא צריך
לר' יוסי הגלילי [10] צריך צריך לא צריך
לאיסי בן יהודה צריך ---- צריך
-------------------------------------------------

[1] וכתבו התוס' (בד"ה אורו), שאפי' להאי מ"ד אם אין לאב חייב הבן לזון אותו משלו, דלא גרע מהא דכופין על הצדקה.

[2] ורק אם זה הארנק של הבן אסור לו להכלימו ולמונעו מלזרוק, אפי' שהבן מפסיד בזה - כיון שהוא ראוי ליורשו.

[3] ואף שהדבר מותר, מ"מ אמר ר' יהודה "תבא מארה" למי שמאכיל את אביו מעשר עני דהרי הוא מזלזל בו.

[4] אכן כתבו התוס' (בסוף ד"ה רב) שמיירי דוקא באופן שיש לאב הנאה מהזריקה, כגון שהוא צריך להטיל פחד על בני ביתו, אבל אם הוא משליכו סתם האב רשע הוא, כי עובר בבל תשחית.

[5] אין זה מפורש בסוגיא, אולם לא גרע מהרב שלשיטתו אין כבודו מחול, וכן ס"ל לר' אליעזר שלא רצה לקבל מרבן גמליאל משום שס"ל שנשיא שמחל על כבודו אין כבודו מחול. וזה שאמר רב אשי דאיכא מ"ד דס"ל שאין כבודו מחול, דאמר רב אשי "אפיל למ"ד נשיא שמחל על כבודו כבודו מחול" (שהם ר' יהושע ור' צדוק) - משמע דאיכא מ"ד דחולק וס"ל שאין כבודו מחול.

[6] ואפי' שכבודו מחול, מ"מ בעי התלמיד לעשות לו הידור.

[7] דאיכא איבעיא בגמ', והוכיחה הגמ' ממעשה דרבן גמליאל שהיה נשיא מחל על כבודו והיה משקה במשתה בנו.

[8] רש"י פירש רשע, ותוס' (בד"ה זקן) חולקים, דא"כ איך פליג איסי בן יהודה להצריך לקום בפניו, ולכן פירשו מלשון שומם דהיינו שהוא בור ועם הארץ.

[9] סוברים חכמים דמזה שכתוב "מפני שיבה תקום והדרת פני זקן" - משמע שמיירי בזקן תלמיד חכם, וכדכתיב "אספה לי שבעים איש מזקני ישראל" - דמזה ילפינן דזקן צריך להיות חכם ולא זקן אשמאי.

[10] דריש תיבן זקן בנוטריקון "זה שקנה חכמה", ודריש הכי משום שלא כתוב "מפני שיבה זקן תקום והדרת" - שהיה משמע שזקן היינו שיבה כלומר זקן ממש, אלא כותב "מפני שיבה תקום והדרת פני זקן", משמע ששני דברים הם יש זקן והיינו מי שקנה חכמה אפי' יניק וחכים ויש שיבה שהוא זקן ממש - אבל לא זקן אשמאי. וכתבו התוס' (בסוף ד"ה מאי), שיניק וחכים צריך שיהיה מופלג בחכמה, וזקן מספיק שיהיה תלמיד חכם.

-------------------------------------------------

עוד חומר לימוד על הדף