[1] שלש שדות הם מיוחדות לכתובת אשתו: א) אותה שייחד לה בעל פה לגביית כתובתה. ב) אותה שייחד לה בכתב כתובתה שהיא לגביית כתובתה. ג) שדה שהכניסה לו בתורת נכסי צאן ברזל. בשדות אלו סומכת האשה לגבות אותם בכתובתה, ולכן לא יכול הבעל למוכרם בלא הסכמת אשתו.

[2] ובאופן שלא הודתה במכר הראשון רק במכר השני הודתה.

[3] ואיבדה את כתובתה, ולא יכולה לומר נחת רוח עשיתי לבעלי שלכן הסכמתי לחתום, אלא אמרינן שהסכימה לוותר על המכר, (ולית ליה לר"מ כלל סברת "נחת רוח עשיתי לבעלי"). ומה שנקט ר"מ בשני לקוחות, הוא לחדש שאפי' אם היו שני לקוחות והיא חתמה והודתה רק לשני, אינה יכולה לגבות כתובתה מהראשון שלא חתמה לו, דהרי בשעה שקנה הראשון הניח עדיין בני חורין כדי שתוכל לגבות מהם. (וע"ע בתוס' ד"ה הא).

[4] דיכולה לומר "נחת רוח עשיתי לבעלי", דמודה ר"מ לר' יהודה בלוקח אחד שאם חתמה לו דאמרינן שכל מה שחתמה היא רק לעשות נחת רוח לבעלה.

[5] ולסתמא דגמ' הטעם משום שר"מ פליג על הסברא ד"נחת רוח עשיתי לבעלי", ולכן גם כאן המקח קיים. ואילו רב אשי מפרש, דכיון שלא חתמה לראשון ש"מ שאינה חוששת לעשות נחת רוח לבעלה, ואם חתמה לשני, זה משום שהסכימה למכר הזה בלב שלם ולא שחתמה רק כדי לעשות נחת רוח.

[6] בגרושה לכו"ע אין סברת נחת רוח, ולכן אם הסכימה למכר ודאי מחלה מאיזה סבה על זכותה.

[7] כגון שכתב ללוקח דין ודברים אין לי עמך, שאז אינו גובה מהבני חרי. וכן באשה שחתמה על מכירת הקרקע ללקוח השני - שאינה יכולה לומר נחת רוח עשיתי לבעלי ואיבדה זכותה לקרקע.

[8] כגון מי שלוה מפלוני מעות ומשכן לו פרדס בחובו (דהיינו שאכילת פירות תהיה כנגד החוב, ואחר י' שנים שאכל כנגד כל החוב חוזר הפרדס), ואח"כ לקחו לקוחות מזה הלווה שדות אחרים, ושוב נתקלקל הפרדס. הדין הוא שחוזר המלוה הראשון שהיה ברשותו הפרדס שנתקלקל וגובה מהלקוחות, דכיון שידעו הלקוחות שדרך פרדס אחר כמה שנים להתקלקל - לא היה להם לקנות את השדות מן הלווה.

[9] דכיון שכבר היא נשואה, ובכל אופן כתב לה שאחריך לפוני, הרי שכוונתו שהאחר יקנה ולא בעל.