[1] כדי לזכות בפרה. ואף שהוא כבר משך את הפרה ולכאורה הפרה כבר ברשותו, ואדרבה החמור נחשב שמת ברשות בעל הפרה שהרי כשנולד הספק מתי מת החמור כבר משך בעל החמור את הפרה, בכל אופן הורה שמואל שעל בעל החמור להביא ראיה. ואמר שיש לו ראיה מכלה.

[2] רישא דסוגיא זו היא אליבא דר' אלעזר דלעיל (דף עה:) הסובר שרישא של המשנה היא כר' יהושע, שבין אם נמצאו המומין בבית אביה ובין אם נמצאו בבית הבעל על האב להביא ראיה שלא נולדו המומין ברשותו.

[3] וחזינן מזה, שאף שלא נולד הספק ברשותו בכל אופן על האב להביא ראיה. וה"ה כאן גבי בעל החמור הגם שלא נולד הספק של מיתת החמור ברשותו - דהרי הוא כבר משך את הפרה, וא"כ נמצא שנולד הספק ברשות בעל הפרה, בכל אופן על בעל החמור להביא ראיה.

[4] משא"כ גבי בעל החמור הוא לא מוציא - דהרי הפרה כבר ברשותו, וא"כ איך למד שמואל להביא ראיה מכלה גבי בעל החמור שהוא צריך להביא ראיה כדי להחזיק את הפרה שכבר אצלו.

[5] גם כאן הראיה היא אליבא דר' אלעזר, דסובר בדעת רבן גמליאל שבין אם נמצאו המומין בבית אביה ובין אם נמצאו בבית בעלה, אם הבעל רוצה להפטר מלתת כתובה הוא צריך להביא ראיה.

[6] וחזינן שצריך הבעל להביא ראיה כדי להחזיק את ממונו, גם על מומין שלא נולדו ברשותו - אלא ברשות אביה. וה"ה כאן בעל החמור צריך להביא ראיה שמת החמור ברשות בעל הפרה, אפי' שנולד הספק ברשות בעל הפרה - כי כבר היתה המשיכה וכנ"ל, כדי שיוכל להחזיק את הפרה שכבר נמצאת אצלו.

[7] לבת בבית אביה יש חזקת הגוף האומרת שלא נולדו מומין בה, ואם הבעל רוצה להפטר מחיוב כתובה הוא צריך להביא ראיה נגד חזקת הגוף. משא"כ כאן החזקת הגוף של החמור היא לטובת בעל החמור - כי חזקת הגוף אומרת לי שמת החמור כמה שיותר מאוחר, והיינו אחר המשיכה של הפרה, וא"כ מנין לנו שצריך בעל החמור להביא ראיה כדי להחזיק את ממונו גם בכה"ג שחזקת הגוף מסייעתו.