[1] הדין הוא שכל נכסיו של הבעל משועבדים לכתובת אשתו, ואם מכרם גובה האשה כתובתה מהלקוחות. ויש לדון גבי כתובת בנין דכרין, שהכניסה לו בה לדוגמא מאה מנה ומכר ומנכסיו, האם בניה גובים כמו שהיא היתה גובה או לא.

[2] אכן אם היו המטלטלים בעין לכו"ע גובה את המטלטלים האלו בלא שבועה, דאין לנו לחוש שמא נתן לה מטלטלים אחרים מאחר שייחד לה את אלו והם עדיין בעין.

[3] אם היה מיחד לה את הקרקע בארבע גבולותיה בזה פשוט שגובה האשה ממנה בלא שבועה, דאין לנו לחוש שייחד לה מטלטלים אחרים דכיון שייחד קרקע זו מכל הכיוונים גמר בדעתו לתת לה דוקא קרקע זו

[4] אכן אם היו קונים ממנו בקנין סודר ודאי לא צריך להמלך ולשאול אותו שוב האם לכתוב ולמסור את השטר - כיון שסתם קנין לכתיבה עומד, אבל כשלא קנו ממנו שהוא יכול לחזור בו ממה ששלח אותם, בזה נחלקו האם צריך לחזור ולהמלך בו.

[5] דהגם שקנין סודר לא מהני אלא או לקרקעות או למטלטלי אבל אי אפשר להקנות מעות בסודר, מ"מ כאן יש גם כח של מתנת שכיב מרע, ולכך אם אמר "הלואתי לפלוני" מהני, אף שבסתם קנין סודר לא מועיל.

[6] כלומר הגם שהיה כאן מתנת בריא מחמת הקנין והשטר, מ"מ כיון שהוא גם שכיב מרע, שמא אין כוונתו להקנות אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה. דשכיב מרע אינו מקנה כלום מחיים אלא לאחר מיתה.

[7] וכיון דכתב שטר שמא לא נתכוון להקנות במתנת שכיב מרע אלא במתנת בריא, ולכן לא מועיל לו לקנות אחר מיתה מכח דברי שכיב מרע.