-------------------------------------------------

[1] הגם שמדאורייתא מודה ר' יוחנן לרב שיש לה להאכל - כדין חטאת העוף ודאי, מ"מ גזרו רבנן שלא יאמרו חטאת העוף הבאה על הספק נאכלת.

[2] מעיקר הדין מותרת בהנאה - דנתברר שחולין היא (אולם באכילה אסורה, כיון שעשה בה מליקה - והיא נבלה, ואין כאן גזה"כ שתאכל). ומדרבנן אסורה בהנאה שלא יאמרו שנהנים מחטאת העוף הבאה על הספק, לכך תיקבר.

[3] דבשעה שנעשתה היה עליה ספק - וכפרה ספיקה והלכה לה. ואסורה גם בהנאה.

[4] ובמשנה קרי ליה "למעילתו" - והיינו לגזילתו שגזל את ההקדש, וכיון שבהמה זו היא חולין והוא משיבה להקדש להיות אשם, וגם שוה עשרה זוז שיש בהם את הקרן (ב' סלעים - כל סלע ד' זוז) ואת החומש (עוד ב' זוז) - יצא. והגם שאין באה מעילתו לבדק הבית, אין חסרון בזה, כיון שלא מעל מקדשי בדק הבית אלא מהכסף המיוחד לאשם, ולכך כיון שהביא את אשמו ששוה קרן וחומש על מעילתו יצא גם ידי אשם שפחה חרופה שחייב וגם ידי גזילו.

[5] ועוד יביא עמו קרן וחומש שהם סלע וחומש (דזה מה שהוא מעל, דהרי הוציא רק סלע אחד לחולין). והנה במה שהביא את האשם שפחה חרופה אינו יוצא ידי גזילו (הגם ששוה יותר מסלע וחומש) משום שהאשם הראשון שמביא לחטאו הוא קודש, ואין יכול לפטור בו את גזילו. ובאשם השני שהוא אשם מעילות, הגם שהוא חולין (דהרי נתכוון שאחד יצא לחולין והועילה מחשבתו), מ"מ הדין שצריך להביא לקרבן אשם מעילות מלבד ממון גזילו. ולכן צריך להביא כאן עוד סלע וחומש.