-------------------------------------------------

[1] והוקשה לגמ' למה חייב, הא לא היתה ידיעה של טומאה, דספק לנו אם הוא טמא עכשיו כשנכנס. ותירץ ר"ל דהא מני ר' ישמעאל דלא בעי ידיעה בתחילה. ור' יוחנן תירץ דאפי' לרבנן כאן עשו ידיעת ספק כידיעת ודאי.

[2] ומוקי לה בגמ', בכה"ג שכשהלך בשני שכח שהלך בראשון, והגם שיש לו טומאה ודאית, מ"מ ידיעה ודאית לא היתה כאן, דמילא אם היה זכור בשעת הליכה בשני שהלך בראשון - הוא יודע שנטמא בודאי, אולם אם שכח את הליכתו בראשון אין לו ידיעה ודאית. ובזה נחלקו, דת"ק אליבא דר"ש ס"ל דכיון שהיה לו מקצת ידיעה - מקצת ידיעה כידיעה דמיא, וכיון שיש כאן טומאה ודאית מביא קרבן. ואילו ר"ש בן יהודה אליבא דר"ש ס"ל שמקצת ידיעה לאו כידיעה דמיא, ובעינן ידיעה בתחילה.

[3] והטעם, דשני טומאות נינהו - דהא נטהר בינתים, ועל כל כניסה יש לומר שביל זה הוא הטהור, ואין ידיעה ודאית שנטמא, ובטומאת מקדש וקדשיו בעינן ידיעה בתחילה ובסוף והעלם בינתים.

[4] ותירצה הגמ' דלא קשיא, דרק לגבי טומאה עשו ידיעת ספק כידיעה משום דכתיב "ונעלם ממנו והוא טמא" - ידיעה דאית בה נמי ספק חייב קרא - דכיון שיודע מקצת אינו חשוב נעלם. משא"כ בכל התורה כתוב "או הודע אליו חטאתו" - עד שידע וידיעת ספק אינה ידיעה.

[5] והגם שקשה דלר"ל ס"ל אליבא דרבי לעיל שידיעת ספק חשובה ידיעה לחלק לחטאות, מ"מ אוקמה הכא כר' ישמעאל ולא כרבי כדי לאשמועינן דר' ישמעאל לא מצריך ידיעה, והגם שודאי שלא מצריך ידיעה מדאורייתא מ"מ אולי גמיר לה מגמרא (-הלכה למשה מסיני) דצריך ידיעה בתחילה, קמ"ל ר"ל שלא.

[6] משום שאפשר לנו לומר שעשה מקצת המלאכה עשה בשבת, ומקצתה ביוה"כ, ונמצא שלא עשה באף אחד מהן כשיעור. [ומבואר בגמ' (בעמוד ב') דהגם דס"ל לר"א שהמוסיף חוט אחד על האריג חייב, וא"כ אם עשה אפי' חוט אחד ביום השני חייב, י"ל דר' יוסי סובר אליבא דר"א דבעינן דוקא ב' חוטין].

[7] וה"ה שאר האופנים שנזכרו במשנה, כגון ספק קצר ספק טחן, ספק אכל חלב ספק שומן וכו'.

[8] דיודע במה חטא וגם יודע איזו מלאכה עשה, דהיינו שיודע שבלקיטת תאנים חטא, ולא איכפת לי מה שאינו יודע מאיזה אילן בדיוק לקט - אם מזה או מזה.

[9] אכן תמה ר' יהודה מדוע פטר באופן זה ר' יהושע. והקשתה המשנה עליו, דאם נאמר שמתעסק באופן זה חייב מה נמעט מקרא ד"אשר חטא בה", ותירצה פרט למתעסק, והיינו מתעסק בהיתרא שנתכוון לחתוך התלוש וחתך את המחובר.

[10] ובגמ' לקמן מבואר כיצד דין זה נכנס בדברי ר' יהודה, דהרי נקט ענבים ותאנים, ושחורות ולבנות, וזה שני מינים.

[11] ס"ל דמלאכת מחשבת אסרה תורה, וצריך שיתכוון למלאכה זו עצמה שעשה אותה, אבל אם עשה מלאכה אחרת ממה שנתכוון פטור.

[12] ס"ל לאביי שצריך שלא יהיה מכוון למלאכה דאיסורא, וכן צריך שלא יתכוון לשום חתיכה, ולכך רק בכה"ג שנתכוון להגביה את התלוש - שהוא מלאכת היתר וגם לא נתכוון לחתיכה, וחתך את המחובר - זהו המתעסק הפטור.

[13] ס"ל שאם לא נתכוון למלאכה דאיסורא, חשוב מתעסק, ואפי' שהתכוון למלאכת חתיכה ונעשתה מחשבתו, מ"מ כיון שנתכוון להיתר ולא לאיסור חשוב מתעסק לפוטרו.

[14] תוס' ס"ל שבאופן שנתכוון לדבר אחד ועלה בידו דבר אחר, אפי' שניהם של איסורא הוי מתעסק לכו"ע ולא נחלקו בזה האמוראים דלהלן. והם מפרשים שמחלוקת אביי ורבא היא בנתכוון לאותה חתיכה שפעל בה, אלא שנתכוון למלאכת היתר ועלתה בידו מלאכת איסור. ואביי מצריך, שגם לא יתכוון למלאכה שנעשתה לבסוף, דהיינו שאם לבסוף חתך צריך שבתחילה יתכוון לתלוש, ולא למלאכת חתיכה.

[15] דסו"ס הוא מתעסק בלחתוך דבר איסור, אלא ששבת דחויה אצל מילה בזמנה, ואינו דומה למתעסק לדבר היתר כגון לחתוך את התלוש שאין איסור בכלל, דכאן יש איסור - רק שהותר במילה דזמנה, וכשטעה נמצא שלא הותר, דמל את של אחר השבת.

[16] ע' ברש"י לעיל (סוף עמוד א', ד"ה מבעי ליה), שמבואר שר"א ודאי לא יליף ממלאכת מחשבת לפטור מתעסק, אלא יליף מ"בה", וכיון שכן אם נתכוון למלאכת איסור ודאי חייב (דאין פטור מלאכת מחשבת במתעסק), ורק אם נתכוון לדבר היתר ועלה בידו דבר איסור יש בזה מתעסק.

[17] מבואר בגמ' שגם שמואל מודה בכה"ג שחייב, דכיון שמצינו שמקלקל בחבורה חייב, גם מתעסק בחבורה חייב. ולכך באמת מדוייק מדברי ר' יהושע שלא פטר אלא לגבי בא למול את של שבת ונמצא שמל את של אחר השבת - ומשום שהוא מתעסק בדבר מצוה ולא עלתה בידו מצוה, אבל כשלא מתעסק בדבר מצוה והתעסק בחבורה - חייב.

[18] ובזה לא שייך דין מתעסק, כיון שלאותה שכיוון - אותה לבסוף ליקט, ולכך לא קשה על שמואל ממה שיש לדייק ממשנה זו שבחד מינא ס"ל לר' יהושע שחייב.

[19] כגון שנתכוון ללקט ענבים, ושכח והיה סבור שרוצה תאנים, והלכה ידו על הענבים, בזה נחלקו ר"א ור' יהושע אליבא דשמואל, דר"א ס"ל דכיון שנתקיימה בקשתו - חייב. ור' יהושע מצריך שגם תתקיים מחשבתו וגם בקשתו, וכאן לא נתקיימה משחבתו - ופטור.

[20] כגון שנתכוון ללקט תאנים אלו, ושכח והיה סבור שרוצה ללקט תאנים אחרים שמצד אחר, והלכה ידו על התאנים הראשונים שרצה - בזה גם ר' יהושע מודה שחייב, דכיון שהוא מין אחד הוי כנתקיימה בקשתו ומחשבתו.