גמ' לב. - לד.

ביטול שליחות אפי' על ידי שליח - בפני השליח, האשה, ב"ד (ותיקן ר"ג שלא)
אבל לא אי מיהדר לבטל והגיעה לידה

פסול, אינו גט, אינו מועיל, אינו משלח (לשון עבר) - לא בטל; הרי הוא חרס - בטל;
בטל (בלי "הוא") תיקו (רש"י - אולי לשעבר משמע)

אביי - מהני ביטול לשליח מתנה [הולך לאו כזכי]

ר"נ (להל') - חוזר ומגרש בו [רק ביטל השליחות, ואין דיבור מבטל גט], ורב ששת חולק

ביטול בב"ד - לר"נ (להל') בפני ב' [נמי "ב"ד" (לרש"י - אודועי בעלמא)], לרב ששת בפני ג'

תקנת ר"ג - ר' יוחנן - תקנת ממזרים [כר"נ - ואין לב' קול]

ר"ל - תקנת עגונות [כרב ששת ויש קול]

בדיעבד - לרבי (ור"נ ולהל') בטל,

לרשב"ג (ור' אבא ור' יאשיה) לא בטל [כח ב"ד יפה - אפקעינהו (רש"י - ע"מ כן קידשה, רבותי - קיחה קיחה מדרבנן)]

אמר לעשרה כתבו - רבי (להל') - יבטל זה שלא בפני זה (לרש"י אפי' לכתחלה),

רשב"ג - זה בפני זה [מח' בעדות שבטלה מקצתה אי בטלה כולה והם לא יודעים (רש"י - תקנת ר"ג דאינו מבוטל), אין כח לבטלו אלא בפני כולן (נ"מ ב"כולכם", אמר לשנים)]

לת"ק דר"י בן קרחה עדי חתימה לא מצטרפי כשאמר לזה שלא בפני זה

לר"נ - מה כח ב"ד יפה בממונא (אפוטרופוס) ולא באיסורא (ביטול שליח - אשת איש)

גילוי דעת שאינו רוצה שליח - לאביי (להל') אינו בטל, לרבא בטל חוץ מגילוי דעת שרצה תנאי המפריע לגט

גמ' לד: - לו.

תיקן ר"ג לכתוב כל שום שיש לו ולה (לרש"י - בה"ג - לשון זה)

רב אשי - כשאתחזק בתרי שמי, ויכתוב שם העיקר קודם

תיקן ר"ג שאלמנה ובגט יבמין (לרש"י - מהזקוק) נפרעת ע"י נדר ליתומים [רש"י - עונש שבועה מרובה, מורה היתר דקטרחה ליתומים/לאחי בעלה הראשון]

אבל נשבעת: 1) בגרושה, 2) שלא בב"ד (רש"י - אין כ"כ עונש) לשמואל,
3) בקופצת ונשבעה אפילו לרב

ניסת - רב הונא - אין מדירין [בעל יפר], ר"נ - מדירין ברבים [כמ"ד אין לו הפרה והתרה]

ר"פ - צריך לפרט נדרו לחכם [שמא נדר על איסור]
ר"נ - א"צ [יגייז דיבורו וחכם יתיר]

אפי' למ"ד נדר ברבים יפר אבל לא על דעת רבים (לרש"י - על דעתינו) חוץ מלצורך מצוה

גמ' לו. - לז:

תיקן ר"ג ע"ח על גט - לר"א דלמא ימותו ע"מ; לר"מ שיפרשו שמותיהן חוץ מרבנן דבקיאין סימנייהו

הלל תיקן פרוסבול (רש"י - מסירת שטרות וב"ד מפקיעין ממונו)

אביי - בשמיטת כספים בזה"ז מדרבנן [רבי - היקש לשמיטת קרקע, ושב ואל תעשה]

רבא - (לרש"י - אפי' למ"ד דאו') הפקר ב"ד הפקר [יחרם כל רכושו, ראשי אבות - דמנחילין כרצונם]

ספק אם אפשר לבטל תקנת הלל - לדריה או לעולם

צריך ב"ד כר' אמי ורב אסי, מסירת מילים מספיק

קרקע ללוה [רש"י - מלתא דשכיחא]
אפי' כל שהוא [חוזר וגובה (קטינא דאביי)], עציץ נקוב [לא פלוג],

רב יהודה - אפי' שאילת מקום, אפי' יש קרקע לעָרב או להחייב לו (ר' נתן)

היה לי ואבד - לת"ק דברייתא אינו נאמן, וחכמים חולקים [לא שביק היתירא]

עלובה כלה שזינתה - ועדיין חביבותא; הנעלבים וכו' ושמחין ביסורין כצאת השמש בגבורתו

אינו משמט: 1) מסר שטרותיו לב"ד [לרש"י - הפקר ב"ד אין לא יגוש],

2) יתומין [נשיאים אביהן (רש"י - כמסורין לב"ד)],

3) שטר עם אחריות נכסים לר' יוחנן ור"ל [כגבוי - ב"ש], לרב ושמואל משמט,

4) מלוה על המשכון [דתפס לי' - דבע"ח קונה משכון (לרש"י - ואינו נוגשו - כגבוי)],

5) כ"ט: - עיכוב מתנות לחוב כהן ועני

"משמט אני" "אעפ"כ" - רבה - ותלי ליה (רש"י - מכריחו לומר מתנה אני נותן)

רש"י לו.

לרש"י - מח' ת"כ וירושלמי אם יש שביעית בלי יובל נוהג - לענין זריעה וחרישה

לרש"י - בבית שני לא נהגו יובל

גמ' לז: - לט:

פודה עבד כנעני לפני יאוש -

אביי: ת"ק - לשום בן חורין - בן חורין [דלמא ממנעי ולא פרקי]

רשב"ג - עדיין עבד לראשון [מצוה לפדותו] ואחר יאוש בן חורין

רבא: ת"ק - לאחר יאוש לשם עבד - לרבו ב' (לרש"י - קונה מע"י בכסף מגוי וגופו בטבילה),
לבן חורין - בן חורין

רשב"ג - לבן חורין - עבד לראשון [חזקי' - שלא יפיל עצמו לגייסות] חוץ מבורח מגייסות

לעבד - לרש"י - לרבו ראשון

גוי קונה ישראל בכסף [או לעקר - מכסף מקנתו], ובחזקה (לרש"י - בחזקת יאוש - הלבישו הנעילו וכו') [וישב ממנו שבי]

גוי קונה עבד בכסף [ק"ו מקנין ישראל], ובחזקה [עמון ומואב טהרו בסיחון]

אין גוף הגוי קנוי לגוי [מהם תקנו - ולא זמ"ז]

מפקיר עבדו או יאוש (רש"י - הוי הפקר) - שמואל - א"צ גט שחרור [עבד איש - שרשות רבו עליו]

רבינא, ר' יוחנן, רב, רבי - צריך [לה לה - בשטר], חוץ מגר שמת [לה לה מאשה]

ל"ק דאמימר מ. - אין תקנה (לרש"י - לשום אשה) [לא מצי למקני איסורא]

ולאבא שאול קטן נשאר עבד

מותר לשחרר עבד כנעני: 1) לר' ישמעאל [לעולם בהם תעבודו - רשות] (ור"ע חולק),
2) כדי שבני העיר יפדה, 3) שיזלזל בעיני גוי, 4) לרבינא - הפקרות בשפחה,
5) אף לאביי בחציה בת חורין [לא חזי], 6) מצוה (דרבים),
7) ר' יוחנן - עבד שברח מבית אסורים, 8) מצוה לקיים דברי המת שישחררו,
9) חצי בן חורין [מצוה רבה (לשֶבֶת יצרה)]

יורדים מנכסיהם - משחררים עבדים, סיירי נכסיהם בשבת, סעודה בשעת דרשה

המקדיש עבדו - רבה אמר רב - יצא לחירות [עם קדוש קאמר] (וצריך גט שחרור)

רב יוסף אמר רב - לא יצא [דלמא לדמי קאמר; לת"ק דרבי, לברייתא דמועלין (בסמוך), ר"מ - קדוש לימכר [ר"מ - אינו מוציא דבריו לבטלה]]

ת"ק - עבד הקדש אין גזבר משחרר או מוכר לעצמו (לרש"י - רק הקדש לימכר) אלא מוכר לאחרים

לרבי - מותר למוכרו לעצמו (רש"י - דרך מקח ולא דרך פדיון)

המקדיש עבדו לרשב"ג מועלין בשערו [כגזוז], ות"ק חולק [אפי' לר"מ (כבצורות) - משבח]

גר שמת - ת"ק ור' יוחנן להל' - עבדיו בני חורין, אבא שאול ור' יהושע בן לוי - רק גדולים

רש"י לח:

לרבה אמר רב - כיון דשייך בגופו לשון "קדושה" לא אמרינן לדמי קאמר,
ואפי' פירש "קדוש לימכר" הוי בן חורין (כמתפיס תמימים)

גמ' לט: - מ:

רבי, להל' - עבד יוצא בפדיון [היקש לשטר], חליפין [ככסף]

ר"ש בשם ר"ע - צריך אף שטר לאיסור [כי לא חופשה]

סימן ששיחררו: השיא עבדו לבת חורין, רבו הניחו תפילין, כתב שטר אירוסין לשפחתו
ולא: בלוה ממנו, אפוטרופוס, תפילין בעצמו, קרא ג' פסוקים

צאי בו והתקדשי בו - לר"מ מקודשת [הרי את מקודשת = לשון שחרור (ראויה להתקדש)]

לל"ב דאמימר - מפקיר עבד ומת אין תקנה [בנים לא ירשי איסורא]

להחולקין - א"צ [לר' יוחנן - כאשה]

רבינא ורב דימי (להל') - כופין יורשים לכתוב [יורשין איסורא]

הקנה חצי עבד לקטן - מעמידין אפוטרופוס, מקרקיש זוזי לקטן, וכותב גט שחרור (לרש"י - הקטן [פעוטות יכולין למכור])

כתב אעשנו בן חורין או אתננה שדה זו לפלוני - לרבי/ר"מ קנה, לחכמים לא קנה

עבד שטוען "לא עשאני בן חורין" - אינו נאמן [שמא זיכה ע"י אחר],
"לא כתב לי ולא נתן לי" - נאמן [הודאת בע"ד] (וביורש משלשין הפירות)

רש"י מ. - מ:

לרש"י הפקר אוסרתו בשפחה

האומר עשיתי, הרי הוא, אעשנו בן חורין - אפי' ממון לא פקע, וי"מ חולקין

גמ' מ: - מב.

עבד אפותיקי - רב - שיחררו הראשון (מפקיע משיעבוד) שני כותב גט משום תיקון עולם,
לת"ק עבד כותב שט"ח, לרשב"ג - הראשון [מח' אי מזיק שיעבוד חבירו חייב]

עולא - שיחרר השני - כופין הראשון לשחררו משום תיקון עולם דיצא עליו שם בן חורין,
לת"ק עבד כותב שט"ח על העודף מהחוב, לרשב"ג - השני [מח' בהיזק שאינו ניכר]

מכר שדה אפותיקי - גובה משאר נכסים (חוץ מלא יהא פרעון אלא מזו),

לרשב"ג אינו מוכר אפותיקי לכתובה [אין דרכה לחזור אחר ב"ד (רש"י - אחריות דוקא על זו וע"מ כן ניסת)]

הודו ב"ה דכופין לשחרר חצי עבד [לשבת יצרה] אבל לא של יתומים קטנים או שפחה שאינה בהפקרות (אלא לר"י בן ברוקה [פו"ר])

משחרר חצי עבדו בשטר - לרבי קנה [היקש לכסף [והפדה לא נפדתה]]

לרבנן לא קנה [לה לה מאשה] חוץ: מאחד מב' שותפין, לרבה מכר 1/2 ושיחרר 1/2,
נתן כולו לשנים בב"א בב' שטרות [אין גט א' לב'] (ומשחררים זא"ז) אבל 1/2 1/2 לא [לרש"י - דנתן אותה 1/2 לשניהם]

רב יוסף - מח' אף בכסף [אי דברה תורה כלשון בנ"א] (ורבה חולק)

גמ' סוף מב. - מג:

היזק חצי עבד - יום רבו לרבו, יום עצמו לעצמו

לרבא אדם החובל וסופו לחזור אין נזק אלא שֶבֶת של כל יום, ושור פטור (לאביי יש נזק)

מכליא קרנא (כופר) - למשנה ראשונה 1/2 1/2, למ"א ספק

ספק אם יש למעוכב גט שחרור קנס, חבלה, תרומה

מעוכב גט שחרור: מקדיש, מפקיר, חציו ב"ח, היוצא בשן ועין לר"ש ר"א ור"ע (ור"מ ור"ט חולקין), נתערבו ולדות, מכר לגוי או לחו"ל

להל' - שן ועין א"צ גט שחרור, שאר אברים צריך [מדרש חכמים]

מכר עבד לקנס לבד ספק אי נחשב דבר שלא בא לעולם

חצי עבד שקידש ישראלית - ספק

חציה שפחה לישראל - רב ששת ורבא - אינה מקודשת [כחצי אשה]

לרב חסדא ורבה ב"ר הונא - מקודשת [לא שייר]

ר' יוסף בר חמא בשם ר"נ - פקעו קידושין ראשון בשחרור [רש"י - כקטן שנולד]

ר' זירא בשם ר"נ - גמרו קידושין ראשון [לא יומתו כי לא חופשה]

גמ' מג: - מה.

מוכר עבד לגוי או לגר תושב יוצא לחירות וצריך גט שחרור או אונו (כשתברח אין לי עסק בך)

וכן במשעבד העבד לחובו מעכשיו ואף גופו אם לא יפרע בזמן [לרש"י - מזלזל בתק"ח]

וכן בלא פרע בזמן אע"פ שעדיין לא משכנו

ולא בגבאו שלא מרצונו אא"כ הו"ל לפייס, ולא בנו אחריו

ספק - לל' יום, חוץ ממלאכתו, חוץ מן המצות, חוץ משבתות ויו"ט; מח' למומר או לכותי

אריס, חוכר, משכון שדה של גוי פטור ממעשר (למ"ד יש קנין)

גוי שאנס ביתו ועבדו - דמיו מותרין, וכותב שטר בערכאות [כמציל מידם]

ר' יהושע ב"ל - מוכר עבדו/בהמה גסה לגוי - קונסו לפדותו עד עשרה/מאה בדמיו - וספק אי לאו דוקא (לרש"י - אולי פחות)

אין קונסין בנו: צרם אוזן בכור, מכוון מלאכתו במועד, מכר עבד לגוי, זריעת שדה שהטיבה בשביעית, מטמא [לא שמיה היזק]

מוכרו לחו"ל צריך גט מרבו שני [חורא גנב, קנסינן היכא דאיכא איסורא]

רשב"ג - כשאמר לאנטוכי שבאנטוכיא (רש"י - ע"מ כן - ואין דעתו לחזור)
או לאנטוכי סתם ויש לו רק אושפיזא בא"י

בן חו"ל נשא בת א"י - עבדה תיקו; עבד שיצא אחר רבו לחו"ל ומכרו שם - תלוי אם דעת רבו לחזור

מוכר שדה ביובל - רב - מכורה ויוצאה, שמואל - אינה מכורה ומעות חוזרין

לא תסגיר עבד אל אדוניו: תנא דברייתא - מז' אומות שקיבל לא לעבוד ע"ז ידור בא"י,
ר' יאשי' - במוכר עבד לחו"ל, רב אחי בר' יאשיה - בעבד שברח מחו"ל לא"י, רבי - בלוקח עבד ע"מ לשחררו

שחרור עבד: גט, כסף (פדיון), חליפין, שן ועין, הפקר, הקדש, מוכרו לחו"ל,
מוכרו לעכו"ם, אמירת שכיב מרע, גר שמת, בורח מגייסות, חצי עבד - כופין,
נהגו הפקר - כופין, נתערב ולדות

גמ' מה. - מו:

פדיון שבויין או סת"ם רק בכדי דמיהם [תיקון עולם - דוחק הצבור, שלא יתפסו יותר (נ"מ בקרוב)] ועוד טרפעיק לסת"ם

אין מבריחין שבויין [ת"ק - תיקון עולם לשבויין העתידים, רשב"ג - תקנת השבויין שעמו (נ"מ בשבוי א')]

בנות ר"נ (לא צדקניות) נשבו עם רב עיליש

ס"ת - כתבו מין ישרף; גוי מח' - יגנז [וקשרתם וכתבתם (וכן מומר)], ישרף לר"א [רש"י - סתם מחשבתו לע"ז], קורין - לרשב"ג בגר שחזר לסורו מיראה [לשמה]

נמצא ביד מין יגנז; ביד גוי - מח' אם יגנז או קורין [לרש"י - ספק ספיקא]

לא יחזיר - גירש משום שם רע או נדרה [משום קלקולא (לרש"י - יודע שאסור להחזירה וגמר בלבו לגרשה ולכן אינו נאמן לבטל הגט), קנס שלא יהו פרוצות] (נ"מ - אם אמר, או צריך לומר "משום נדר")] -

ר"י - דוקא ידעו רבים, ר"מ - דוקא הצריך חכם [רוצה שתתבזה אשתו להתיר ויקלקל הגט],
ר' אלעזר - אפי' א"צ חכם [יקלקל - לא ידעתי שאפשר להפר, וגזרו צריך אטו א"צ]

לר"י - אין הפרה בהודר ברבים (מח' ג', י') [כי נשבעו להם נשיאי העדה]

נדר הוא - מותר להחזירה

גירשה משום איילונות לר"י לא יחזיר [קלקולא] וכשיש לה בן מ"מ אין לה כתובה

לחכמים יחזיר [הו"א - לא חייש לקלקול, לא כפל תנאו אין קלקול]

לשמואל איפוך

גמ' מו: - מח:

מוכר עצמו לגוי ג"פ אין פודין (חוץ מפיקו"נ), ופודין בניו אחר מיתתו [שלא יוטמעו]

מוכר שדה לגוי - קונה ממנו ביכורים [תיקון עולם (לרבה מדאו') (לרש"י - קנס למוכר)]

ר"ל הרג לודאי, כריסי כרי, עזבו לאחרים חילם - קבא דמוריקא

קנין גוי בא"י - רבה - לא למעשר [לי הארץ] חוץ: מסוריא למ"ד לאו כיבוש, מירוח גוי [דיגונך]

כן לחפור [והארץ נתן לבני אדם]

ר' אלעזר - מפקיע ממעשר [דגנך] ולא לחפור [לה' הארץ]

לא הפקיר ישראל לקט שכחה ופאה אדעתא דעכו"ם

שותפות ישראל וגוי בסוריא - רבי - טבל וחולין מעורבין זב"ז (לרש"י - כל חטה 1/2 1/2 ויפריש מיניה וביה),
רשב"ג - יש ברירה

ר' יוחנן - קנין פירות כקנין הגוף [ולביתך - ביכורי אשתו]

ר"ל - לאו כקנין הגוף [שני תבואות] חוץ: מביכורי אשתו [ולביתך], ממכר בזמן יובל ראשון [לא סמכא דעתיה]

הקדיש שדה מקנה ואח"כ יורשו - ר"י ור"ש - כשדה אחוזה ומתחלקת לכהנים [אשר לא משדה אחוזתו] (לר"מ - כשדה מקנה וחוזרת לבעלים)

ירש ואח"כ הקדיש א"צ קרא [ק"פ לאו כקנין הגוף, משדה], ר"מ - צריך קרא

פי שנים בשדה החוזרת לאביו ביובל [לאו כקנין הגוף]

אביי - בעל בנכסי אשתו צריך הרשאה לדון עליו ולא על פירות [כר"ל]