[1] וכתבו התוס' (בד"ה דברי), דאע"ג דבתנאי של "חוץ" פסול אפילו כשכתבו אחר התורף, מ"מ לא גזרינן ביה לרבי לפסול תנאי של ע"מ אטו חוץ, דחוץ אחר התורף אינו פסול אלא מדרבנן - גזירה אטו לפני תורף ולא גזרינן גזירה לגזירה.

[2] כמו שמצינו גבי מגרש קטנה ע"י אביה שמהני, ולכאורה קשה הא בעינן "ויצאה והיתה" - דהיינו מי שראויה להתקדש וקטנה אינה ראויה להתקדש ע"י עצמה. אלא על כרחך, דחשבינן לה בת קידושין משום שהיא עתידה להיות ראויה להתקדש ע"י עצמה.

[3] כמו שמצינו כשאמר חוץ מעובד כוכבים, דלא חשיב שיור אף שיכול להתגייר ותאסר בו, אלא ודאי דאזלינן בתר השתא שאין בו תפיסת קידושין ולא חשיב שיור, וה"ה כאן בתר נולדים. ודחתה הגמ', דשאני נולדים - דהעובר עשוי להוולד, משא"כ עכו"ם אינם עשויים להתגייר.

[4] גם כאן הראיה כמו מקודם מהעומר חוץ מעכום וכו', ודחתה הגמ', דגירות לא שכיחא ואילו מיתה שכיחה, ולכן חשוב בעל אחותה ראוי לתפיסת קידושין - והוי שיור

[5] דאיתא בברייתא שאם שאמר הרי את מותרת לכל אדם חוץ מלאבא ולאביך - לא הוי שיור והגט גט. והנה אבא ואביך לא שייך בנישואין - דה אלא תופס להם בה קידושין, ועל כרחך השיור הוא על זנות. ויש לדייק דוקא אבא ואביך שהיא לא ראויה להם אפי' בלי השיור שלו, לכן לא חשיב שיור, אולם לכל אדם אחר הוי שיור - אפי' אם שייר רק זנות.