[1] וכך היא סברת רב פפא בעירובין (דף יג.) דאפי' למאן דבעי כתיבה לשמה במגילת סוטה, כיון שתורה נכתבת בסתמא לכל מה שצריך הוי שפיר לשמה, וה"ה לענין גט מהני. ורב יוסף בסוגיין שאמר שלא מהני פליג עליה, וס"ל דלא הוי לשמה, והמ"ד שסובר שמוחקין לה מה"ת איהו לא בעי לשמה במגילת סוטה, אבל בגט לכו"ע בעינן לשמה.

[2] ורב יוסף דשמעתין ס"ל כאידך מ"ד דאין מוחקין לה מה"ת.

[3] ואפי' רב פפא שמכשיר במגילת סוטה מודה גבי גט שלא מהני, דדוקא גבי מגילת סוטה מהני מה שנכתב בסתמא, משא"כ בגט בעינן שיכתב במכוון לשם פלוני ופלונית, וזה לא הוי בס"ת.

[4] הנה נחלקו ר' יהודה וחכמים באדם שהיה צריך לכתוב בכתיבת סת"ם שם הוי"ה, וחשב שהוא צריך לכתוב שם יהודה ולכן לא קידש את השם, וכשבא לכתוב כתב שם הוי"ה - דהיינו מה שהיה צריך באמת, ונמצא שנכתב שם הוי"ה בלא קידוש. וסובר ר' יהודה שאין צריך לקלוף את השם, אלא עובר עליו בקולמוס בכוונת לשמה. וחכמים חולקים וסוברים דאין השם מן המובחר (פי', ה"ק: אף לשיטתך ר' יהודה שאתה מכשיר - אתה מודה שאין השם מן המובחר, אבל לשיטתנו הוא פסול לגמרי. - רשב"א). וצריך לקלוף את כתיבת השם ולכתוב שוב.

[5] רב חסדא מפרש את מחלוקת ר' יהודה ורבנן דלעיל שנחלקו האם כתב העליון נחשב כתב או לא, לר' יהודה נחשב כתב ולכן מועיל מה שהכתב השני נכתב לשמה, וממילא כמו שמועיל בס"ת כך מועיל בגט. ואילו רבנן פליגי וס"ל שאינו כתב ולכן לא מועיל גם בגט.

[6] דדוקא שם גבי ס"ת פסלו רבנן משום "זה אלי ואנוהו" - ולכך צריך לכתוב את השם בהידור דהיינו שמתחילה יכוון בו לשמה, משא"כ בגט דלא בעינן "ואנווהו" מודים רבנן דכתב העליון כתב. וגם אליבא דר' יהודה שהכשיר בגט.

[7] ויש עתה לפנינו את העדי המסירה המעידים שכך היה הגט ולא נזדייף ואז יכולה להנשא בגט כזה.