ולא מצטרף לכזית לטומאת נבלה [בנבלתה] אבל מכניס ומוציא טומאה כיד [יטמא]

לר"י חוץ מבשר שפלט סכין שכנסו לכזית [רש"י - אחשביה כבשר] קכב. - כר' ישמעאל דעור לא מבטלו

וכן שומר [ק"ו מיד שאינה מגינה]

ר' יוחנן - יד לכפול, שומר למשהו

(נ"מ - לרש"י להעביר טומאה לכביצה הנוגע (כמחובר))

לת"ק אף ביד לפחות מכזית, ויהודה בן נקוסה חולק

ר' יוחנן כת"ק, רב כיב"נ, או כת"ק אי המח' בשומר

לרב איירי בקלח (יד) להרבה שרביטים [לטלטל קטנית]

לל"ב - לר' יוחנן הוי שומר, לר"ל רק בנימין הרבה הוי יד

וכן ציר השרץ כעדשה [הטמאים], ומשקין מחדש ושביעית [יליף מחלב וכו'] וטבל [לרש"י - מחלב וכו'] והקדש [לרש"י מתרומה או ביכורים וחד מהנך] וכלאים [לרש"י מחלב וכו'], ותרומה ביין ושמן [הוקש לביכורים - ותרומת ידך] ולר"א בשאר מי פירות [דון מינה ומינה (לרש"י - כעין דאו' תיקון)] ור' יהושע חולק [ואוקי באתרה - תירוש ויצהר היוצאין מתרומה], וערלה (לר' יהושע דוקא מזיתים וענבים) [פרי פרי מבכורים]

בחישב אמקצתו או פלטתו חיה (נשיכת כלב) מקצתו (רש"י - וספק איזה) מצטרף לשאר אוכלין (לרש"י ישן - מצטרף לחלק שלא חישב/נשך)

ואין טומ' נבלה, לחזקי' אף אינה אבר מה"ח, לר' יוחנן וברייתא יש אמה"ח

לרב ששת אינה מצלת על טומ' בלועה [אוכל] ור' זירא חולק [לאו נבלה]
לאביי אינה מצלת [לרש"י - לחומרא], רבעה חייב [כחיה]

למשנתנו (ר' יעקב ור"ש): ראש עגל הרך (יונק - לעולא בן שנתו, לר' יוחנן אפי' אח"כ), בית הפרסות (רב - ממש, ר' חנינא - עד הארכובה תחתונה), רחם, שליל - וחכמים חולקים,

אנקה כח לטאה (ור"י חולק [לאו גישתא (אין ממש בעור)]) חומט,
לרב תנשמת [לרב - אלה הטמאים ולא הפסוק ראשון, למשנתנו - לאו גישתא],

לר' יוחנן ב"נ ח' שרצים אין עורן כבשרן

לחמת - מלמעלה עד שיפשיט החזה, מרגליה לריב"נ עד החזה [עור הצואר אינו חיבור], לחכמים כולו [עשוי לנתק מאליו הוי שומר]

ר"נ - רק בטבולת יום [לא חס] אבל בלא"ה בעי כולה [אטו חציה]

ולא גזרינן במליקת רוב שנים [כהנים זריזין], הפשטה יותר מכדי אחיזה - בטומ' דרבנן

ר"ל - בעור הוי חיבור - לל"ק אפי' בפחות ממעפורת [חזק (רש"י - כשתופרו הוי כבתחלה)] אא"כ סודקו דרך סביבותיו, לל"ב בכמעפורת [חשיב] אא"כ בעי ליה למושב

ור' יוחנן חולק - בעי ה' על ה' טפחים

שלא יטמא: לגובהו - לר"מ ממעט מד"ט, לחכמים - רוב וטפילה
לרחבו - תחלתו נמוך מד"ט, לרבנן בקטן - מטפח

ב' חצאי זיתים - לר' ישמעאל מטמא במשא [והנושא יטמא] לעולא ור"פ ור"א - כשבשר מרודד ביניהם [ונשא - נישא בב"א] - ר' אמי בשם ר' יוחנן - חוץ מפלטתו סכין ולא במגע [רש"י - כת"ק דאחרים דיד ושומר בעי כזית, גמ' - בנבלתם]

לר"ע גם לא במשא [עור מבטלן (קכב. - אפי' פלטתו חיה (נשיכת כלב)), הבא לכלל מגע בא לכלל משא]

בר פדא - לר' ישמעאל ב' נגיעות מצטרפות לכזית

לר' יוחנן - לר"ע (וה"ה משא) ולת"ק דר"א, ולא לר' ישמעאל ור' דוסא בן הרכינס

לר"א - משמעות רש"י - רק כשמחוברין במרודד

ולא בנבלה [בנבלתה] ושרץ (וה"ה ביצת שרץ מרוקמת) בנסרה לרחבה סביב או שמוח מתקשקש [אינו מעלה ארוכה לאו אבר] וה"ה משא [היקש הנוגע והנושא] (קכד: - וספק אי ר' ישמעאל חולק) עד דניקבה כחוט השערה [הנוגע יטמא - שאפשר ליגע] או חישב לנוקבה [לאו כמחוסר מעשה]

למשנתינו דוקא נוגע - ס"ל אינו מעלה ארוכה, נסרה, נוגע = מאהיל

לאביי - בלמטה מטפח [לא מבטל להיות כסותו, וס"ל טומאה טמונה אינה בוקעת]

ת"ק - דרך הטומאה לצאת מהפתח (רש"י - מטמא מדרבנן) ולא ליכנס

ר' יוסי - שמא אין סופה לצאת אלא לחצאין או לשורפה

ר"מ - חוקקים צוארו לטפח ומביא הטומאה לבית

ר' יוסי - רק כשיש חלל טפח ומן השקוף (רש"י - דלת נוקש) ולפנים

ר' אלעזר - דוקא שוליו בבית [סופה לצאת משם]

ר"י בן בתירה - אפי' פיו בבית [רש"י - טומ' יוצאת גם דרך כניסתה; לפעמים מקיא]

ור"ש חולק [אוכל אשר יאכל - רק שיכול להאכילה לגוי, מעורה כמחובר (כר"י)]

ולא טומ' אבר מה"ח [כי יפול, באדם - כי ימות] עד שימות [עושה ניפול]

כרוב ודלעת שקצצן ע"מ ליבשן מטמא טומ' אוכלין

ולא מהני הטומ' חמורה אגב אביו [מעשה עץ שימש - ולא בתורת אוכל]