איסור תגלחת [שלא יכנסו לרגל מנוולין] אפי' בטרד באבידה לפני הרגל
וספק באומן שנטרד באבידה [מוכחא מילתא לרבים]

הבא ממדינת הים - כשיצא שלא לצורך - אסור לגלח, למזונות - מותר,
להרויח יותר - לר"י אסור, לחכמים מותר

ב' לשונות בשמואל אם דוקא קטן שנולד במועד או כל קטן מותר לגלח במועד

בחוה"מ דנין נפשות ומעיינין בדינו בבוקר, ואח"כ אוכלין ושותין,
ובשקיעה גומרים והורגים [שלא להפריע שמחת יו"ט דסנהדרין]

מנודה - במיתתו סוקלין ארונו - ר"י - מניחין עליו אבן גדולה, מותר לאכול עמו ולעמוד בד"א, פרטינן חטאיו, מפקרינן נכסיו, ומקללו ותולשין שערו, וכופתין ידיו ורגליו

המבזה שליח ב"ד ואמר - אינו לשה"ר [העיני האנשים ההם תנקר] ומשמתינן

רב - מנדין מיד ושונין לאחר ל' ומחרימין (רש"י - בארור) אחר ס' יום,

מנודה לרב מנודה לתלמיד, לעיר - גם לעיר אחרת, לנשיא - גם לכל ישראל אבל לא הפוך

כל א' שנידה מפיר חלקו ולהל' אפשר ע"י בי תלתא אחריני

בא"י נידוי ל' יום, נזיפה ז' ושל נשיא ל'; בבבל - נידוי ז', נזיפה חד יומא

ת"ח שנידה לכבוד עצמו - חל על כו"ע, ואי על מילי דשמיא חל אף על רבו

משמתינן ת"ח שיצא עליו שמועות רעות

אב ב"ד שסרח אומרים לו שב בביתך ואם חזר וסרח מנדין מפני חילול ה' - לרב הונא,
ולר"ל ת"ח רק מנדין בצנעא

אמתא דרבי נידה א' שהכה בנו הגדול - לפני עור

אין מנדין על גוזל, מנדין על שנידה שלא כדין

ליחיד שנידה הוא יתיר או נשיא יתיר

ת"ח מנדה ומפיר לעצמו

שביעי של אבל שחל בשבת עיו"ט - לאבא שאול התחיל שלושים והוי אנוס ויגלח ברגל

נשלם משמרת כהן ברגל - למשנתינו לא יגלח [כל משמרות שוות ברגל]
לתנא אחר מותר [משמרתו נשלם]

תכפוהו אבליו ר"ל מקיל בתער ומכבס כסותו במים,
ואם בא ממדינת הים וכו' מותר אפי' במספרים

נטילת צפרנים במועד ואבל - לר"י אסור, לר' יוסי מותר אבל לא בגנוסטרא (לרש"י - מספרים)

מותר לזרוק צפרנים בביהמ"ד [לא שכיח אשה, לא מזיק בשינוי מקום]

מותר לגלח שפם המעכבת בימי אבלו

כיבוס מותר למי שא"א לו לפני הרגל, במטפחת הידים וניגוב, ומטפחת הספרים, כלי פשתן [רש"י - לא נפיש טירחי'], בעולין מטומאה לטהרה, אין לו אלא חלוק א'

כותבין בחוה"מ - שטר קידושין, תנאים, גט, שוברין, מתנה, וכו', גזרות, אגרות של רשות

אין עושין סעודת אירוסין ולא מיבמין במועד [שמחה היא לו]

אין כותבין שטר חוב אא"כ אינו מאמינו או שאין לסופר מה יאכל

אין כותבין או מגיהים סת"ם, ר"מ - כותב תפילין ומזוזות לעצמו או לאחרים בחנם,
ר"י - מערים למכור שלו, ר' יוסי ולהל' - מותר לכתוב כדי פרנסתו (לרש"י - בהרווחה)

טווית ציצית - ר"א ומשנתנו - על יריכו, חכמים - באבן
לר"י - לר"א - באבן, לחכמים ולהל' - אף בפלך (כדרך חול)

שבת עולה למנין שבעה ואינה מפסקת, רגלים מפסיקין ואינן עולין

עצרת משחרב ביהמ"ק (ואין תשלומין) - ר"א - דינו כשבת, חכמים - כרגל

ר"ה ויו"כ - ר"ג - כרגל, חכמים - כשבת

רב, רב הונא כת"ק - אין רגל מבטל שלשים כשלא גילח לפני הרגל
אבא שאול, לרב ששת משנתנו - מבטל

לאבא שאול (להל') מקצת יום ז' ככולו, ומודים חכמים שמותר לגלח ביום ז'
כשיום ח' נופל בשבת ערב הרגל, ולאביי מודים חכמים דמקצת יום ל' (רש"י - לקבורה) ככולו

שלשים [פרע פרע מנזיר], שבעה [והפכתי חגיכם - לאבל]

קברו ברגל - רגל עולה למנין ל' ולא למנין ז'

שמועה רחוקה (לאחר ל') - ר"ע, להל' - יום א' [חגיכם (עצרת) - לאבל] (ומקצת היום ככולו)
חכמים - ז' ול', לאלישע בן אבויה וזקנים - על אביו ואמו דוקא ז' ול'

אין לו חלוק ונזדמן תוך ז' - קורע, ולאביו ואמו - אפי' אחר ז'

הוסיפו שמתאבלים על אחיו ואחותו הבתולה מאמו, ואחותו הנשואה מאביו או מאמו,
לר"ע על כל השניים - לחכמים דוקא עמו בבית, לר"ש ב"א - רק על בן בנו ואבי אביו

איש ואשתו נוהגין אבילות על חמיו\ה וחמותו\ה ולא שאר קרובי אשתו

אמימר קרע על בן בנו וחזר וקרע בפני בנו

רבים צריכים לאבל מותר בדב"ת - ולוחש לשני ושני למתורגמן

ר"א - איסור תפילין ב' ימים [ימי בכי אבל משה] ואינו חולץ לפנים חדשות אח"כ

מתה אשתו ונשא אחרת - תנחומין תוך ל' רק בשוק בשפה רכה ובכובד ראש

מונין אבילות מסתימת הגולל, ושאינם הולכים מכי מהדרינן פניהם משער העיר (רש"י - חזרה ל"ביתם")

חומרי על אביו ואמו:
א) לא ימהר להוציא המטה חוץ מע"ש ועיו"ט, ב) ימעט בעסקו (רש"י - אפי' דבר האבד),
ג) חולץ כתיפו (וכן לנשיא), ד) אחר ל' לא יסתפר עד שיגערו בו,
ה) בית השמחה אסור עד י"ב חודש (ולשמחת מריעות ל' יום (ואם לפרעון אפי' לאלתר)),
ו) קריעה עד שיגלה לבו (ר"ש ב"א - לאשה מכסה), ז) כל הלבושים חוץ מסודר על ראשו,
ח) קורע למטה משפה הצואר (לר"י על שאר קרובים ג"כ), ט) שולל לאחר ל' (לאשה לאלתר) ואינו מאחה, י) הקרע לעולם (וכן לרבו, אב"ד נשיא), יא) קורע ביד, יב) מבחוץ (וכן לנשיא)

חולץ לחכם (רש"י - מורה הוראה של העיר) מימין, על אב"ד משמאל, על נשיא מכאן ומכאן

ביהמ"ד בטל לחכם, כל ביהמ"ד העיר לאב"ד ומשנין מקומן בביה"כ,
כל ביהמ"ד וביה"כ (חוץ מקרה"ת) לנשיא ויושבין ודומין בביתם

אין אומרים שמועה ואגדה בבית אבל, ור' חנניה בן גמליאל חולק

שבוע שנייה יוצא מביתו ואינו יושב במקומו, שלישית - במקומו ואינו מדבר,
רביעית - ככל אדם, לר"י - שלישית, רביעית, חמישית כנ"ל

אבל אסור לישא תוך ל', מתה אשתו - עד שעבר ג' (לר"י ב') רגלים
אא"כ אין לו בנים או הניחה בנים קטנים - לאלתר ולא יבא עד לאחר ל'

איסור גיהוץ תוך ל' - ת"ק - לכלים חדשים וישנים מהמכבש, רבי - רק חדשים,
ר' אלעזר בר"ש - רק חדשים לבנים

מתו בפניו - אוכל בבית אחר, בבית חבירו, מחיצה, או מחזיר פניו

אונן בשבת חייב במצות, לת"ק אסור בתשמיש, לר"ג מותר

שמואל - אבל שלא פרע ושלא פרם חייב מיתה [ראשיכם אל תפרומו וכו' ולא תמותו]

שמואל - פריעת הראש, חזרת קרע לאחוריו, זקיפת המטה בשבת חובה
ואם לבש מנעלים - מוכח דאינו אבל ויכול לעטוף כישמעאלים (ר"נ - עד גובי דדיקנא (רש"י - גומות שבלחי למטה מפיו, חטמו ושפמו וזקנו מכוסים))

שמואל - קריעה דוקא בשעת חימום (רש"י - בשעת מיתה, לת"ח גם אח"כ [מדכרי שמעתייהו])

תינוק עד בן ל' יום ר"ל - אין ארון, שורה, ברכת אבלים, תנחומין
מבן ל' - בארון, מבן שנה - במטה (לר"ע - כשאבריו גדולים כבן ב', או בן ב', לתנא בשמחות - בן ג')

הספד - ר"מ - ר' ישמעאל - עניים בני ג', עשירים - ה',
ר"י - ר' ישמעאל - עניים ה' (וכן בני זקנים), עשירים - ו'

ליום א' לפני עצרת, ר"ה (למ"ד כרגל) = 14 סה"כ, יום א' לפני סוכות = 21 סה"כ

חכם - הוצאת מטה דרך פתח, במטה ראשונה ולא להחליף, שוללין הקרע כשמחזירין פניהם מאחורי המטה

ר' יוחנן - אפי' על רבו יושב רק יום א', ר' אמי - ז' ול'

אין מאחין קריעה (אפי' לוקח) אלא תפירה שאינה יפה -

פגע וקרע אמקדש תחלה (ר"מ ור' יוסי - טפח, ר"י - ג' אצבעות) - מוסיף על הקרע לירושלים (ר"מ - ג' אצבעות, ר"י ור' יוסי - כ"ש)

קריעה על תפירה אסור, על איחוי מותר

לת"ק דר"ש בן אלעזר מותר להפוך הקרע למטה ולאחותו

ת"ק - לאביו מוסיפין על קרע וחלק התוספת אינו מתאחה,
קרע א' על בשורת כל המשפחה ר"ל

מקום קריעה - עד טיבורו, וי"א - עד ליבו

מח' אי סגי בהוספה דוקא אחרי שבעה [דכבר שללו (רש"י - וקורע השלילות ומוסיף)]
או אחרי שלשים [דמותר באיחוי]

לא יצא בבגד שכבר קרוע לפני מת

רשב"ג - בגד שאול יכול לקרוע אם הודיעו שהולך לבקר אביו החולה, ומאחו ונותן לו דמי קרעו

אין מודיעין לחולה; קטן מקרע [עגמת נפש]; קורע על חמיו וחמותו [כבוד אשתו];
לא יניח תינוק בחיק אבל

אבל ההולך בדרך - ימעט בעסקו (לרש"י - בסחורה - בדבר האבד) או יגלגל עם אחרים

כפיית כל המיטות (חוץ מהמיוחדת לכלים) - ר"א - משיצא מפתח ביתו,
ר' יהושע - מסתימת הגולל, ובע"ש זוקפין מן המנחה ויושבין עליה משתחשך

בבית אבל מכבידין, מדיחין כלים, לא מביאים בשמים, ובבית המנחמין מביאין ולא מברכין

בחוה"מ אין ברכת אבלים, אבל עומדים בשורה ומנחמין והולכים,
ואין מניחין המטה ברחוב להספידו חוץ מת"ח בפניו או ביום שמועה

אין מנחמין אבל שניענע ראשו (רש"י - שנראה שניחם מעצמו)

מפני נשיא אבל וחולה א"צ לעמוד וא"צ להגיד להם "שבו"

יום ראשון אסור לאכול משלו [ולחם אנשים לא תאכל] ויכול להחליף סעודות

מת בעיר כולם אסורים במלאכה אא"כ יש חבורות בעיר

ג' ימים לבכי - וכחרב בין יריכותיו\כתיפיו, ז' להספד - חרב כנגדו בקרן זוית
(ועד י"ב חודש כאילו עוברת כנגדו בשוק)

אין מניחין נשים ברחוב [מפני הכבוד - שופעת זיבה]

בן נ' ( ס', או מיתה חטופה, או זרעו נכרת = כרת, בן ס' - מיתה בידי שמים

לפני קבורה - נשים בחוה"מ מענות - כולן כאחת, אבל לא מטפחות (רש"י - על הלב כף על כף), לר' ישמעאל - חוץ מהסמוכות למטה

אין מנחמין מדברים עד שיפתח אבל

אבל, חתן, כהן - מיסב בראש