הלכה א' (כד: - כה.)
גדיש ע"ג לקט - כל הנוגע בארץ לעניים [קנס - אפי' באונס [לא פלוג]] וא"צ לעשר [כב"ש שהפקר לעניים; הפקר ב"ד [יחרם כל רכושו] פטור [לר' יונתן בד"ר יצחק בר אחא - מהני עיבור שנת שביעית]]
רוח פיזר ע"ג לקט - לת"ק אומדין כמה לקט, לרשב"ג ד' קבין לבית כור
לכתחלה אין מעברין שביעית או מוצאי שביעית [שלא לרבות חדש] אלא בזה"ז [הותר הבאת ירק מחו"ל; אין השנים כסדרן (החדש אינו בשֵלה, ק"ע - א"י ביד נכרים)]
הלכה ב' (כה. - כו:)
נשאר שיבולת ארוכה וסביבה נקצרה וראשה נקצרת עם הקמה שלא נקצרה -
אינה שכחה\לקט לר"ם, ומצלת אף החיצונה לידה
אינה שכחה\לקט לר"ם, ומצלת אף החיצונה לידה
באותה שורה - לר' אושעיא די בכדי הושטת יד, ור' יוחנן חולק
שכח\ניטל המציל (לרא"פ ושכח שוב הניצל) - הניצל הוי שכחה
וספק אם אף המציל (גר"א, רח"ק), לרש"ס ורא"פ הוי שכחה
שכחת עומר חלה בכדי שינטל העומר הבא, וכשיש ג' עומרים - עד שינטל [לר"ש - כמתחיל באמצע שורה; לרש"ס ורא"פ - ג' עומרים מציל]
לקט שנתערבה בגדיש יעשר מספק פי שתים ויתן תבואה מעושרת לעני, לר"א מזכה לעני כל הגדיש קודם
הלכה ג' (כו. - כז.)
לר"מ אסור להשקות השדה לפני שליקטו וגובה הפסדו מלקט
לברייתא מותר כשהיזקו מרובה משל עני (לרח"ק ושההו מללקט)
לחכמים מותר בדאפשר (הפסד מועט; ספק הפסד) ויפצה עניי עירו
לר"י ילקט עבורם ויניח על הגדר אא"כ שההו מללקט (רא"פ)
הלכה ד' - ה' (כז. - כז:)
עשיר בדרך עני הוא - לר"א כשיחזור ישלם לעניים, וחכמים חולקין
פירות שהוחלף במתנות עניים חייבין במעשרות
אריסין עניים מחליפין מעשר עני
כשחלקו במחובר אסור במתנות, אם בתלוש מותר בלקט שכחה ופאה [תעזוב - בשדה; כשאין טובת הנאה אינו כשלו (רא"פ)]
בן עני (לרש"ס אף עשיר) יכול לתת מעשר עני לאביו
קרובים ושותפין פודין מעשר שני חבירו בלי חומש
מוכר מותר בלקט וכו' אא"כ שייר הקרקע [שדך] והלוקח אסור [קצירך]
אסור לפסוק שבן הפועל ילקט אחריו [גזל עניים ובעה"ב (ימציא לבנו יותר)]
אל תשיג גבול עולים (ממצרים\עניים); נותן לעניים כמביא ביכורים
הלכה ו' - ז' (כז:)
שכחה רק כששכחוהו פועלים [כי תקצור] ובעה"ב [קצירך],
לר"ש - אא"כ (לר"ש)\וגם (לגר"א) שכחוהו העוברים ובעה"ב אינו בצד שדהו
לר"ש - אא"כ (לר"ש)\וגם (לגר"א) שכחוהו העוברים ובעה"ב אינו בצד שדהו
עומד בצד שדהו וזכר ולבסוף שכח אינו שכחה אלא בעיר [בשדה ושכחת (מעיקרא)] (גר"א),
לר"ש לרא"פ ורש"ס בעיר אין שכחה [בשדה ושכחת]
שדהו קונה מציאה ברץ אחריה ומגיעו וגם עומד בשדהו
עומרים המכוסים בקש אינו שכחה אא"כ שכח רק א' או שכח אף הקש
שכחת עומר רק בעימור אחרון [דומיא דקציר]