הלכה א' (טז: - יח.)
עירוב בגד שצבעו בערלה באחרים - לר"מ ידלקו [דבר שבמנין], לחכמים בטל במאתים
ערלה לקליפות וגרעינים [את פריו; וערלתם ערלתו - העורל פריו ופריו עורלו]
איסור הנאה לערלה [ר' אבהו בשם ר' לעזר - לא יאכל; בשם ר' יוחנן - וערלתם ערלתו ערלים]
לר' לעזר דלא תֹאכל(ו) אוסר הנאה יש גזה"כ להתיר אבר מן החי, נבילה, חלב, דם, גיד הנשה, חדש, שרצים
לר' יוחנן דרק לא תֵ(יֵ)אכל אוסר הנאה (גי' ירושלמי פסחים) אינו לוקה על שור הנסקל וחמץ שעבר עליו הפסח ואולי ערלה [רק עשה]
איסור וכרת למאכיל חמץ לאחר [ר' יאשיה - יתור ולא יֵאכל חמץ, ר' יצחק - ק"ו משרצים]
צבע בעל חי לע"ז מותר
ספק בצבע מוכין בערלה או לע"ז או בגד על מנת לחתכו למוכין (לגר"א - ועדיין לא חתכו)
צבע בגד וחזר וצבעו והקדיח - אסור רק כשצביעה ראשונה השביחתו [רא"פ - כר"ש דנ"ט לפגם מותר, רח"ק - השניה לבדה לא צבע]
צבעו בחולין ואח"כ בערלה ופגמה - לר"ש מותר [לפגם], לר"מ אסור [רח"ק - יש בשניה כדי לצבוע]
צבעו באגוז ערלה (לחזו"א ורח"ק - מעורב בחולין) ואח"כ בקליפי רימון או בצבע אגוז אחר -
ספק אם בטל בחולין בצירוף
ספק אם בטל בחולין בצירוף
ובטל בצבעו בצבע אגוז אחר ע"מ לחתכו לגזיזות (רש"ס וחזו"א)\בגיזי צמר או בנפצן כאחד (רח"ק)
מי צבע מערלה בטל בשל חולין ברוב [ר' בא בר ממל - הנאה (בלי ממשו) בטלה ברוב (חוץ מקדירה בקדירות [גר"א - דבר חשוב, רח"ק - יבש ביבש])]
ואף לכתחלה (לרש"ס רא"פ ופ"מ)\בדיעבד (לגר"א ורח"ק) כשאין בהערלה לבדה כדי לצבוע
(לגר"א - רוב בגד)
(לגר"א - רוב בגד)
חרס הדרייני (בלוע ביין נסך) ע"ג תבשיל לר"מ אסור ולחכמים מותר [רא"פ - מח' ברוצה בקיומו ע"י דבר אחר, לר' יוחנן שמא יתן טעם, גר"א ורח"ק - מח' אי ריחא מילתא]
לסמוך בו כרעי המיטה - לר' לעזר אסור לר"מ, לר' יוחנן מותר [מח' ברוצה בקיומו ע"י ד"א]
משא"כ לסמוך בבגד שצבעו בערלה [איסורו ניכר]
משא"כ לסמוך בבגד שצבעו בערלה [איסורו ניכר]
לרשב"ג מוכר תערובת לגוי חוץ מדמי יין נסך שבו, משא"כ בגד שצבעו בערלה [שמא ישראל יקנה מהגוי]
הלכה ב' - ג' (יח. - יט.)
חוט מלא סיט שבבגד צבוע בערלה\מצמר בכור (לר"ש בעל מום)\שיער נזיר או פטר חמור -
לר"מ ידלק [דבר שבמנין], לחכמים בטל במאתים (י"א המח' רק בערלה)
לר"מ ידלק [דבר שבמנין], לחכמים בטל במאתים (י"א המח' רק בערלה)
חוט כל שהוא של הקדש בדק הבית (ישל לו מתירין)\קדשי מזבח (לגי' גר"א ור"ש ורא"ש) אוסר הבגד
צמר בכור מעורב בצמר חולין - לר' יוחנן בטל ברוב (לרא"פ בשמונה), ור' אימי חולק
שיער נזיר די בקבורה - באינו נארג בשק לא יחטטו אחריו; בגבולין; מנזיר טמא
פטר חמור בקבורה - באינו נארג; גופו ולא שערו
הסקה בערלה - ישרף בתבשיל\פת (ובטלים במאתים) ותנור חדש יותץ
גחלי ערלה עוממות וגחלי עצים שנתייבשו בערלה לוחשות מותרין בהנאה
אבנים מנוגעות אסורין בהנאה ואפי אפרן [צרעת ממארת - מאֵירה; ג"ש נתיצה מע"ז]
ומח' אם נטהרו
ומח' אם נטהרו
הלכה ד' - ו' (יט. - כ.)
לחכמים ו' אינם בטלים: אגוזי (לרח"ק - וספק בשקידי) פרך, רימוני בדן, חבית סתומה בין
הסתומות, חילפי תרדין, קילחי כרוב, דלעת יוונית - שלמים
הסתומות, חילפי תרדין, קילחי כרוב, דלעת יוונית - שלמים
לר"ע (ומח' לר"מ) אף ככרות של בעה"ב, לר"מ אף בגד שנצבע בערלה, וחוט מלא הסיט ערלה, צמר בכור ושיער נזיר ופטר חמור, וחבילה של כ"ה קלחי תלתן
ומח' ר' יוחנן ור"ל אם אף כל שדרכו לימנות (בבלי - ר"ל)
ומח' ר' יוחנן ור"ל אם אף כל שדרכו לימנות (בבלי - ר"ל)
נתערבו אגוזי פרך שלמים במאתים ואח"כ נתפצעו -
לר"מ לא בטל [אטו מזיד], לר"י בטל [כבר קנסו שנתקלקלו], לר' יוסי רק בשוגג
חבית תרומה סתומה בין 150 סתומות ונפתחו 100, הסתומות אסורות -
לר' זעירא אסור לפתוח ור"ל (א, ד) חולק
לר' זעירא אסור לפתוח ור"ל (א, ד) חולק
בישל (לרא"פ צמקה) דלעת מחוברת לקרקע מטמא טומאת אוכלין וטבולה למעשרות [אינה יונקת]
הלכה ז' (כ. - כ:)
ספק ערלה\כלאי כרם בא"י אסור, בסוריא מותר (סמוך לשדה ודאי, לר' יודן סמוך לשדה אסור ושדה היתר)
בחו"ל קונה משדה שיש בו ערלה כשאינו רואהו לוקט, ובכלאים גם ברואה גוי לוקט משלו (לרש"י ורש"ס ודאי כלאים, לר"ן ור"ש - ספק) ולר' יודן באינו רואהו
בחו"ל: חדש לר"א מדאו' [בכל משבתיכם], לרבנן דרבנן [תלויה בארץ] (לב"ח של ישראל)
ערלה לר' יוחנן הלכה למשה מסיני שרק ודאי אסור, לשמואל הלכות מדינה
כלאי כרם מדרבנן
כלאי זרעים לשמואל מותר, לר' יוחנן אסור אף של גוי [היקש לשעטנז וכלאי בהמה]
חלה של ישראל מדרבנן
מותר לעבוד עם גוי בשדה כלאים בעיירות המובלעות בא"י
לר' יוחנן רק כלאי כרם, לרח"ק לשמואל רק כלאי זרעים