הלכה א' - ב' (ט. - י:)
המפלת חתיכה בלי דם - לת"ק טהורה [רידב"ז - נתעברה בריה בפנ"ע] -
לרשב"י אא"כ דם אגור בה, ותנא ראב"י חולק [זובה בבשרה]
לרשב"י אא"כ דם אגור בה, ותנא ראב"י חולק [זובה בבשרה]
לר"י טמאה בצבע ד' מיני דמים [דם קרוש נעשה חתיכה], ומח' להל'
ואם נמוח ע"י שרייה בפושרין מעת לעת טמאה
דם יבש מעיקרא - לר' לעזר טמאה, לר' יוסי בן חנינה טהורה
מפלת כמין בהמה חיה ועוף לר"מ הוי ולד [ויצר, עיניהם מביטין/מהלכין לפניהם כאדם]
לחכמים רק כשמקצת פניו כאדם, לרבי כל הפנים, לרשב"י אפי' צפרניו (לפ"מ - פרצוף אחד)
ובמחותך או מסורס - לר"ל רק ביציאת הכרת פניו, לר' יוחנן אף ביציאת ראשו או רוב גופו
"תשב לזכר ולנקבה" (י"ד טמאים, כ"ו דם טהור) לחומרא לבעלה, אבל לטהרות כנקבה
לרשב"י גמל מפרה מותר באכילה רק כשראשו ורובו דומין לאמו
פני ולד ממוסמסות (ניכרת הצורה מעט) - לר"ל הוי ולד, לר' יוחנן לחומרא אין ימי טוהר
אינו ולד כשחסר (אטומה) ירך, עד טיבורו, נקביו, גולגלתו
הלכה ג' - ד' (י: - יב.)
שפיר שאינו מרוקם (דומה לחגב) מלא מים צלולין, דם, גנונים, בשר - אינה טמאה לידה
ברייתא לר' יהושע בן לוי - מים צלולין טומאה לידה (ור"ל חולק)
שפיר שנתקלקלה צורתו - לר' יוחנן הוי ולד, לר"ל לא
מת שנשרף ושלדו קיימת טמא מדרבנן [כבודו של מת]
בודקין שפיר בשמן בחמה ע"י בקי, ונשים נאמנות שילדתי ולא שזכר/נקבה היה
אבא שאול - מטיבור אדם נוצר אברי גופו כטיפין של זבוב, לר' יונתן כגולם בלי חיתוך אברים
תשב לזכר ונקבה במפלת סנדל -
דג שבים, לרשב"ג כלשון שור, לרבי ובית דינו ור' חוניא שיש בו מצורת אדם
דג שבים, לרשב"ג כלשון שור, לרבי ובית דינו ור' חוניא שיש בו מצורת אדם
או שליא - כחוט ערב וראשה כתורמוס, לרשב"ג כדקין של תרנגול וראשה כקרקבן, טפח
סנדל אינו יוצא ביחד עם חי
סנדל מחייב קרבן יולדת - כשהולד יצא דרך דופן, כשיצא לאחר מלאת הראשון, לאחר שנתגיירה, לאחר הפרשת קרבן לראשון
המפלת שליא תשב לזכר ולנקבה
לר"ש כשרואים שנימוק הולד כל שהוא בהשליא - אין השליא מטמא כמת [נתבטל ברוב דם],
לרבנן רק בהוציאו בספל [טרוף ונתבטל]
לרבנן רק בהוציאו בספל [טרוף ונתבטל]
תולין שליא בולד שיצא תחלה בצורת אדם (לר' בון אף בנפל, ושמואל חולק [קשורה עד שיגמר הולד; אולי נימוק שיליא א' ושפיר א']) תוך ג' ימים, או בקשורה אליו
הלכה ה' (יב. - יב:)
ילדה זכר או טומטום ואנדרוגינוס עם נקבה - תשב לנקבה בלבד
לידת מסורס (דרך מרגלותיו) ברובו
כדרכו - רוב גולגלתו ופדחתו
מחותך - לר' לעזר ברובו, לר' יוחנן אף ראשו
מפלת ליום מ' אינה חוששת לולד
לר' ישמעאל נקבה בעי פ"א [יצירה כמו ימי טומאה וטוהר], לחכמים מ"א כזכר