כניסת דם חטאת עוף בצוארה להיכל, נשפך - ספק אי פסול

ספק אי ניתז מבגד לבגד בעי כיבוס (רש"י - אולי כבר אדחי מתורת דם)

בניתז ע"ג בגד טמא (באין כאחת) - לאביי לר' אלעזר א"צ כיבוס, ורבא חולק

עור - אביי - לרבנן מגררו, לאחרים מכבסו; רבא - ברכין לכו"ע מכבסו

רבא - כיבוס דבגד ע"י שרייתו, דעור ע"י שכשוך

רבא - אסור בשבת לזרוק זרע פשתן למים [יוצא רירי ונדבק = לישה]

יצא חוץ לקלעים ונטמא - קורעו לבטל טומאתו ומחזירו לעזרה לכיבוס דעדיין "בגד" דמשייר כדי סודר

כלי חרס שהסיקו מבפנים אפשר להכשירו ע"י הסקה אבל הסיקו מבחוץ חיישינן דחייס עלייהו שלא ישבר

תנור דמקדש מקדש שתי הלחם ולחם הפנים ומנחת מאפה ולכן הוי של מתכת דלא עושין כלי שרת דחרס

מריקה ושטיפה רק בנאכלות ורק אחר זריקה [יאכל אותה]

לר"ש קדשים קלים א"צ מריקה ושטיפה [קדש קדשים] (רש"י - אלא הגעלה ברותחין משום הנותר), ור"י חולק

תרומה (וק' קלים לר"ש) רק בעי הגעלת מקום בישול ואפי' ביין ובמזוג, וא"צ שטיפת צונן

לר"ט מריקה ושטיפה רק בסוף הרגל [בישול שלמים כל יום נעשה גיעול לחבירו]

חכמים - מריקה בחמין ושטיפה בצונן

נגיעה פוסלת כמוהו רק במקום שנגע [יגע] ובנבלע [בבשרה]

לרבא - אין עדל"ת דמקדש [ועצם לא תשברו אפי' יש מוח]

היקש זל"ז - זאת התורה לעולה (בעי סכין) למנחה (אף כבשי עצרת נאכל לזכרי כהונה, נוגע יקדש) ולחטאת (הנוגע יקדש, מחולין) ולאשם (אין שפיר ושליא קדוש במעי אמן, אין אימורי השליל קרב, עצמות מותרין (רש"י - לעשות כלי, אף בעולה)) ולמילואים (נותר בשריפה אבל לא בהמה שהופרשה לאחריות) ולזבח השלמים (פיגול)

דם חטאת ע"ג דם עולה בבגד א"צ כיבוס [לא נבלע]

טבח שהוא מוכר רבב - ספק אי קפיד כשיש לו דם ורבב בבגדו והוי חציצה לטבילה