הלכה א' (לט: - מב.)
ש"ח נשבע שלא פשע, שואל משלם אף אונס,
ש"ש ושוכר משלמין גניבה ואבידה ונשבעין על אונס [מקצת הנאה שלו]
חיוב שומר, קבלן, גזלן וגנב רק בקנין
לר' יוחנן קנין גניבה במשיכה מרשות בעלים לרשותו, לר' בון בר חייה אף לרה"ר או מרה"ר לרשותו (לב"ה כשדעת אחרת מקנה)
מסר לו לתתו במתנה לפלוני חייב בשמירתה, לתתו לכל מי שירצה פטור
אין קנין גניבה מראש גגו שאינו מבוצר [רידב"ז - ממקום גלוי הוי גזלן, לפ"מ אין הקנאת כפל לשומר שלא הכניסו לביתו]
אין כפל בגונב משואל [וגונב מבית האיש (רידב"ז - חיוב אחריות ואינו כבעלים, פ"מ - כל הנאה שלו)]
א"צ לישבע שלא שלח יד כשיש עדים שלא פשע בגניבה מש"ח או בנמצא הגנב מש"ש
ש"ש חייב על אבידה [ר"ע - ואם, ר' ישמעאל - ק"ו מגניבה],
שואל חייב על שבויה [ר"ע - דומיא למת או נשבר בש"ש, ר' נתן - או מת לרבות]
ועל גניבה ואבידה [ק"ו מש"ש]
ועל גניבה ואבידה [ק"ו מש"ש]
אין ש"ש משלם כפל בטענת לסטים מזוין
לר' זירא פשיעה בבעלים חייב וישבע שלא פשע [על כל דבר פשע]
לר' חנינה ור' לא פטור
ש"ח פטור משבועה על אונס
ב"ה - יש שליח לשליחות יד [על כל דבר פשע]
ספק אם שליחות יד צריכה חסרון (וחייב להחזירה למקומה), או לא (ויכול להחזירה למקום אחר),
לר' לעזר עד שיחסר - ספק אם אף בנחסר מאליו מחמתו
פ"מ - אפי' למ"ד צריכה חסרון משהגביה חבית כדי ליטול רביעית נעשה שואל על כולו
ש"ח די בשמירה כל צרכו, ש"ש כפי כחו שלו
שליחות יד של ש"ח במשיכה, של ש"ש לר' אליעזר וברייתא אף בהנחת מקלו ותרמילו עליה [פסוק יתירא בש"ש] (דלא כר' יוסי בר נהוראי)
הלכה ב' - ד' (מב. - מד:)
שומר שנשבע בשקר על חנם - דממ"נ פטור/חייב או דרוצה להתחייב במה שפטור - אינו חייב קרבן שבועת הפקדון [לא כפר ממון], וחייב לרב קרבן שבועת ביטוי (כר"ע דלשעבר חייב), ולר' יוחנן פטור [פייסו]
לגי' פ"מ לברייתא מפטור לפטור או מחובה לחובה חייב שבועת הפקדון
ספק לר' יוחנן אם שבועת סוטה מחייבת קרבן שבועת ביטוי,
ולר' ישמעאל משכחת להבא לר"מ דנשבעת שלא אטמא
ולר' ישמעאל משכחת להבא לר"מ דנשבעת שלא אטמא
ש"ח משלם כפל כשנשבע ע"פ ב"ד שנגנב [ג"ש שליחות יד מש"ש] ובאו עדים שגנבו
ולר' יעקב חייב אשם כשנשבע ד' פעמים [כפלו = ד' חומשין], ורבנן חולקין [חומש אחד על קרן אחד; חומש ואשם רק בשילם אותו בראשו (קרן בלבד)]
אבל בנשבע שאבד משלם קרן חומש ואשם אפי' באו עדים ואח"כ הודה,
ולכן מהני הפרשת קרבן אף קודם שהודה (וה"ה לר' יעקב),
ולכן מהני הפרשת קרבן אף קודם שהודה (וה"ה לר' יעקב),
הודה מעצמו - משלם קרן חומש ואשם
גנב מן השוק שכפר משלם כפל אפי' לא נשבע
לר' יוחנן טוען טענת גנב משלם ד' וה' - לרידב"ז דוקא בנשבע ואח"כ אכלה או שחטו רבוץ [עדיין לא קנאה]
נשבע שאבד ואח"כ נשבע שנגנב פטור מכפל [קנאה בשבועה ראשונה; כבר נסתלק מן הבעלים] ולפ"מ לר' יוחנן חייב בקרבן שבועת ביטוי, ולרידב"ז פטור
שלח ידו ואח"כ נשבע שנגנב - אולי פטור מכפל לר' יוחנן [קנאה כבר]
לסומכוס דאין עדי טביחה צריכין לדעת שנגנב - אם קדם ומודה על הגניבה פטור
לשמואל מודה ואח"כ באו עדים חייב
מודה רק שגנב - פטור אף מד' וה' [ד' וה' ולא ג'],
לר"ל ב' גי' אם הודאה מחמת שראה עדים באים פוטר מכפל וד' וה'
פ"מ - עדים שגנב והודה שטבח חייב ד' וה' [לא נתחייב בעצמו]
הודה שאנס בתו ואח"כ באו עדים - לר"ש דעיקר תביעתו קנס חייב [לא נתחייב בהודאתו],
לרבנן דעיקר תביעתו בושת ופגם פטור [מקרי הודאה]
לרבנן דעיקר תביעתו בושת ופגם פטור [מקרי הודאה]
ספק אם שומר שמשלם נשבע שאינו ברשותו
הדרן עלך מסכת שבועות