גמ' קמג: - קמה:
חבית שנשברה - כ"א מציל ג' סעודות, בחד מנא - אפי' הרבה, ולא יספוג [לרש"י - שמא יסחוט]
פירות נתפזרו בחצר - מלקט על יד ולא לסל [עובדא דחול]
פירות שמכונסין לאוכלין - משקין שזבו לשמואל לכו"ע בזיתים וענבים אסור [יהיב דעתי' למשקין - שמא יסחוט]
בשאר פירות לכו"ע מותר לסחוט או לכה"פ כדי למתק לכתחלה
(לר' יוחנן - חוץ מביצה שנולד)
(לר' יוחנן - חוץ מביצה שנולד)
בתותים ורימונים - לחכמים אסור,
לר"י מותר - חוץ מהכניסן סתם, סחט למתק [אולי אחשביה למשקה]
לר"י מותר - חוץ מהכניסן סתם, סחט למתק [אולי אחשביה למשקה]
משקין: פירות מכונסין למשקין, מח' בתותים ורימונים כנ"ל,
חלב אשה אפי' שלא לרצון (דגלי דלא ניחא, בסתמא כשהולך לאיבוד, לגמ' כריתות דוקא בסתמא) [לרש"י - ותפתח את נאד החלב ותשקהו, דם מגפתה נעכר ונעשה חלב],
חלב בהמה דוקא לרצון [דם מגפתה טהור (חוץ מדם שחיטה)] לר"ע אפי' שלא לרצון [כחולב לרפואה],
מוחל מזיתים (לאחר שעמדו יחד) לר' יעקב (ור"ש חולק), לכו"ע מעיקול בית הבד [יש צחצוחי שמן]
מקוה נפסל בשינוי מראה אפי' שלא ע"י משקה
שמואל - מותר לסחוט לקדרה של תבשיל [רש"י - אין דרך פריקתו, כאוכל מאוכל]
אבל לא לקערה [רש"י - לא מוכחא מילתא לאוכל, ראשונים - מפרק]
אבל לא לקערה [רש"י - לא מוכחא מילתא לאוכל, ראשונים - מפרק]
לר"י משקה הבא לאוכל הוי משקה, אפי' הולך לאיבוד אפי' עומד לצחצח אוכל
לרב מותר לסחוט דג לצירו ושלקות [רש"י - אוכל] אבל לא כבשים
לשמואל פטור אבל אסור, לר' יוחנן חייב חטאת; לגופן לכו"ע מותר
רב חייא בר אשי אמר רב, תד"ב מנשה - רק דריכת זיתים וענבים דאו' [רש"י - אורחייהו]
עד מפי עד מותר לעדות אשה ולרב אסי ורב יימר לעדות מום בכור
דבש ושמן ויין שזב ממרוסקין מע"ש אסור [רש"י - אטו אינן מרוסקין], לר"א ור"ש מותר
רש"י קמה.
אוכל מטמא אחרים בכביצה, אוכל ומשקה מקבל טומאה בכל שהוא
רב - כבשים למימיהן פטור - רש"י - משקה מעלמא
גמ' קמה: - קמו:
מבושל שורין בחמין בשבת, בשר חי מדיחין בחמין אבל לא דג מליח ישן [חטאת - זהו גמר מלאכתן והוי בישול]
בבבל עופות שמנים, מועדים שמחים, ת"ח מצויינין;
עכו"ם מזוהמין, מזלייהו דגרים הוו בסיני, מיעקב פסקה זוהמא
שובר חבית בסכין לאכול גרוגרות [לרש"י - מקלקל]
ולא במתכוין לכלי [לרש"י - בפתח נאה], ולא בנקיבת מגופה לר"י וחכמים מתירין
(רב הונא - מח' למעלה במגופה, רב חסדא - מח' מן הצד),
ולא נקב בצדה של חבית, ולא למברז ברומח [לפתח קמכווין]
(רב הונא - מח' למעלה במגופה, רב חסדא - מח' מן הצד),
ולא נקב בצדה של חבית, ולא למברז ברומח [לפתח קמכווין]
לכו"ע נוקבין נקב ישן ומח' להוסיף [אי שייך גזירה אטו לול של תרנגולים] להל' לא,
ולא במקום העשוי לחזק (לרב חסדא למטה מן היין, לרבה למטה מן השמרים)
ליתן קנה בנקב שעדיין לא מתוקן - לרב ורבנן אסור, לשמואל ור' יאשי' מותר [מח' אי גזרינן דיחתך לכתחלה]
לא יסתום בשעוה [ממרח] ולא בשמן עב לרב [גזרה משום שעוה]
שמואל - עלה הדס למרזב אסור [גזרה משום מרזב (לרש"י - ליין), שמא יקטום]
בי סדיא (לבדים לכסת) בינוני ורַכין מותר להביא דרך מלבוש לרה"ר (הו"א שרב אוסר)
רש"י קמו:
מת בבית סתום (פרץ פצימיו) - לרש"י מטמא סביביו ד"א כקבר
גמ' קמו: - קמח.
נותנין מים צונן בחמה [לא חיישינן להטמנה]
נשרו כליו במים - מהלך בהן, וכשמגיע למקום משתמר שוטחן בצנעא למשנתינו;
רב, ר"א, ר"ש - אסור [מראית עין אסור בכ"מ]
מנער טליתו (לרש"י מעפר) חייב חטאת בחדתי אוכמי בדקפיד עלייהו
טלית מקופלת על כתיפו או ב' צידי טלית על כתיפו חייב חטאת אבל סודר מותר,
סכניתא (לרש"י - סודר על ראשו ובין כתיפיו) יקשור ב' ראשיה למטה מכתפיים [לרש"י - שלא יפול מראשו]
כופל בגדיו כלפי מעלה כמרזב - אסור אדעתא לכנופי (לרש"י - שישאר כך - תיקון מנא), להתנאות מותר
רחיצה בחמין אסור (חוץ ממי טבריא), שיטוף כל גופו - ר"מ אוסר אפי' בצונן, ר"ש מתיר אפי' בחמין, לר"י בחמין אסור בצונן מותר
לבן חכינאי לא יביא אלונטית לביתו [שמא יסחוט] אלא ע"י י' בנ"א [מדכרי אהדדי],
ר"ש, רבי, שמואל, ר' יוחנן - מותר בא', ולא ימסרנה לבלנים [חשודים]
ר"ש, רבי, שמואל, ר' יוחנן - מותר בא', ולא ימסרנה לבלנים [חשודים]
סכין שמן שלא כדרך חול ולא ישפשף בכח
חמרא דפוגרייתא ומיא דדיומסת קפחו י' שבטים, ר"א בן ערך - החרש היה לבם; ר' נהוראי
לא מתגררין [עובדא דחול] אלא במגררת המיוחד לשבת, רשב"ג - מותר לגרר טיט מרגליו
ר' יוחנן - להקיא ע"י סם בשבת אסור, ביד מותר, לר' נחמי' אסור אף בחול [הפסד אוכלין]
אין מעצבין קטן לאחר זמן לידה [מיחזי כבונה]
שמואל גרס מחזירין שבר בשבת
נתפרקה ידו לא יטרפם בצונן אלא רוחץ כדרכו