אנשי משמר ומעמד אסורין לספר ולגלח [שלא יכנסו לשבתן מנוולין] חוץ מיום ה' [כבוד השבת]

היוצא מא"י לחו"ל באיסור (כהן אף למצוה, ת"ח ואדם חשוב אף לפרנסה) אסור לגלח במועד

מנודה (לבבלי - על דבר עבירה או ביזוי ת"ח) שהתירו צריך ל' יום [עד חדש ימים עד אשר יצא מאפכם] (אא"כ דעת המנדה להרבות/למעט), ונזיפה ז' ימים [הלא תכלם שבעת ימים]

מצינו במשניות שמנדין המכשיל הרבים בחילול ה', עיכוב עשיית מצוה, אכילת קדשים בחוץ, פקפק בדבר אפי' מדברי סופרים, המבזה ת"ח אפי' לאחר מיתה

תקנו שמתירין רק לכשיחזור בו

תלמיד שנידה לכבודו, אינו מנודה לרבו; חכם שנידה, אינו מנודה לאב ב"ד

יכול לנדות את הנוהג שלא כשורה (הכה תלמידו יותר מדי, המנדה שלא כדין וחזר ונידהו)

המנדה שלא כדין (גנב) או מפני שנאה - אינו נידוי

רק המנדה מתיר, ואם מת - הנשיא מתיר [הכל כפופין אליו, ראב"ד - דגדול כמותו בחכמה] אם חזר בו המנודה

זקן שסרח אין מנדין או מורידין בפרהסיא

המגלחין במועד מותרין אף בנאנסו קודם שלשים של אבילות -
לרב חסדא כשחלה ברגל, לר' מתניה ע"י שינוי

תכפוהו אבלות זה אחר זה ר"ל, מיקל שערו בסכין -
לר' שמואל בר יצחק ור' מתניה - תוך ל' ולא תוך ז'

מח' אם מותר לגלח שפם שמעכב אכילה וליטול צפורניים דוקא ברגל או דוקא באבל [לא אתי להערים] בצנעה, ולהל' בשניהם מותר

האוכלין סעודת הבראה לא יתחלקו לב' מקומות מחצה בבית ומחצה בחוץ [נראה כסעודת מריעות; בעי בצנעה] אלא לשני ימים

אין מכבסין מטפחות ספרים במי רגלים [מפני הכבוד]

מותר לקבל אריסות וקבלנות כדי לעשות אחר המועד ומותר לשום, ולא יכתוב שטר או ימדוד

אין כותבין או מגיהין סת"ם

לר"י טווה ציצית על יריכו/בפלך (ולא באבן) [שינוי] -
לרב לאחרים לצורך המועד (אולי כדרכו), לעצמו להניח

שלשים: איסור איחוי קריעתו, גיהוץ (צמר חדשים, פשתן לבנים), תגלחת

רגל מבטל שבעה אחר ג' ימים, מבטל שלשים אחר ח' ימים ומגלח ערב הרגל [מפני כבוד הרגל לכו"ע מקצת יום ח' ככולו], ולחכמים דאבא שאול (לרב) אם לא גילח עדיין באיסורו קאי

נתייאשו מלבקש אחרי מת בשבת או נסתם הגולל ע"ש עם חשיכה ע"י עכו"ם או שמע בשבת - ויום ח' בשבת ערב יו"ט - מגלח ערב שבת [מפני כבוד הרגל מקצת יום ז' ככולו]

מונין שבעה משנסתם הגולל על ראשו ורובו, לר"י השדרה והגולגולת

לרבי ור' אמי ורבנן דאבא שאול לכתחלה לא אמרינן מקצת יום ל' ככולו,
ואבא שאול ור' ירמיה חולקין (וכן הל')

תופרין תפירה רחבה לאחר ז', ומאחה לאחר ל'

שבת עולה למנין שבעה [א"א בלא שבת],

מבקרין את האבל בשבת ורגל [מפני כבודו]

אָבל אינו מניח תפילין [רק ליחזקאל פארך חבוש עליך]
לר"א יום א' או פנים חדשות כל ז', לר' יהושע ב' ימים ורגל מבטל אחר יום א',
להל' יום א' ואין חולצין לפנים חדשות (לר' יוסי ב"ר בון אף ביום ב')

אָבל שאין לו אוכל עושה מלאכה בצנעה לאחר ב' ימים (ותבוא מאירה לשכיניו)

אריס חוכר וקבלן עושין מלאכה בשדה של אבל ולא איכריו ספניו וגמליו

אין שוכרין פרתו אבל השוכר מקודם עושה

עסק בשותפות נעול באבלות של אחד, וחכיריו ופועליו עושין בצנעה במקום אחר

אין לאכול בפני המת ובדיעבד הופך פניו

אונן (עד שנמסר לרבים או לנושאי המטה) אינו מיסב, אינו אוכל ושותה כל צרכו, ולא בשר ויין, אינו מברך ולא יענה אמן [כבוד המת; אמן יתומה על שמיעת ברכה]

לת"ק בשבת (וי"מ שבוע) ראשונה אינו הולך לביהכ"נ, לר"י (להל') בשנייה

הבא לביתו ביום ב' וג' מונה עמהם, לר"ש אף אח"כ - להל' אא"כ הוא גדול המשפחה ועדיין לא באו אליו רוב המנחמין

כשקוברים במקום אחר - אלו שנשארו מונין משיצא מן העיר, וי"א משיסתם הגולל - ולריב"ל רק כשגדול המשפחה הלך לקוברו (לראבי"ה ואו"ז - כולם מונים כשיחזור הגדול למשפחתו)

מח' אם נוהגים אבלות שבעה כשמפנין מקבר לקבר, לר' חנניה רק לחומרא, לר' יונה ור' יוסה רק כשהיה דעתן לפנותו ופינוהו תוך שבעה (לטור מתאבלין רק מגולל השני)

אָבל שבעה [ירו' כתובות - משה תיקן; כאבלות על יעקב, כהקב"ה על עולמו\מתושלח לפני המבול וכן ז' ימי המילואים על אחיהם, לא תצאו אחר מיתת בני אהרן, אל נא תהי (מצורע) כמת תסגר ז' ימים, ימי בכי אבל משה, והפכתי חגיכם לאבל - כחג]

שמועה רחוקה (מח' אם לאחר ל' (להל') או י"ב חודש) נוהג יום א' [והפכתי חגיכם (עצרת) לאבל] וקורע (י"א רק לאביו ואמו)

קרובי הקרובים חיייבין לקרוע ואסורין בתגלחת בפני האבל, וקורין ק"ש ומתפללין שלא בפני המת, וא"צ כפיית המטה

מיחזקאל נלמד ששאר אדם חייב בבכי והספד [האנק דום], אבלות, תפילין\גיהוץ [פארך], נעילת הסנדל, עטיפת ראשו עד פיו, הבראה

לרבנן דר' נתן ורבנן דדרום אָבל מותר ברחיצה של תענוג [צורך גופו כאכילה ושתייה] ואולי רק בצונן

נעילת הסנדל מותרת בדרך עד שיבוא לעיר לאבל, מנודה, ט' באב, תענית ציבור

שאילת שלום אבלים בשבת תלויה במנהג [ברכת ה' (שבת) היא תעשיר ולא יוסיף עצב (אבלות) עמה]

בשבת - מחזיר הקרע, זוקף מיטות [פרהסיא], סנדל תשמיש (לא למעשה) ורחיצה ערב שבת רשות

עטיפת הראש לרב רשות, לשמואל אסור, לבני רבי מותר כשחולץ מנעלו (או להיפך)

אָבל אסור בתלמוד תורה [ואין דובר אליו (לאיוב) דבר] חוץ ממקום שאינו רגיל או דברים שמסופקין [צער] או הלהוט אחר התורה

מתאבל על ז' קרובים (ולא ארוסתו),

כופין המיטות [וישבו אתו (סמוך) לארץ; גרמתני לכפות איקונין בביתך; יכפה הסרסור שגרם שיבא לעולם; כשניעור\שיהא ניעור ויזכר אבלות] ושאר דיני אבלות -

דרגש (מסרגין הרצועות בנקבים) -
לת"ק דיה בזקיפה על צידה, לר"ש בן אלעזר ולהל' מתיר הרצועות

מיטה עם נקליטין שעולין בנקבי הארוכות - שומטן ודיה

יכול לישון על ספסל ביחיד (לתורת האדם נוהגין אף ברבים) ואולי לר"ל דוקא על מיטה כפויה

זוקפין המיטות סמוך לשבת עם דמדומי חמה (לבבלי מן המנחה ולמעלה)

א"צ לכפות בפונדק [גוים יאמרו שמכשף]

נוהג אם אשתו אבלות בפניה (וכן היא עמו) ואין כופין אותה שתתקשט - לשמואל רק משום כבוד חמיו וחמותו (וכן היא עמו רק על חמיה וחמותה לרמב"ם ותוס', ורמב"ן חולק)

לר' סימון בשם ר' יוחנן אָבל מותר בתשמיש ברגל (לר' יעקב הסתפק ר' יוחנן),
לר' יהושע בן לוי אסור

לר"ג ר"ה ויו"כ כרגל, לחכמים כשבת - אבל לא באים לבקרו [אריכות תפלה] אא"כ חל בשבת [ראבי"ה - שלא לחלק בין שבת לשבת] לר' שמואל בר יצחק (ור' חזקיה חולק)

מוליכין סעודת הבראה בסלים של ערבה [שלא יתביישו העניים]

אין קורעין במקום שקרע כבר ונתפר בתפירות ניכרות

קורעין (ואיסור סנדל) על ת"ח שמת - מח' אי שונה הלכות וגמרא, בזה"ז רק הלכות,
משיב הלכה בכל מקום, שואל כהלכה, יודע לבאר משניות

איסור איחוי קרע לעולם: על אביו, אמו, רבו (לר"א שהכניסו לתורה , לר"י ולהל' רוב חכמתו,
לר' יוסי פירש לו דבר אחד) [אלישע - אבי אבי וכו' ויקרעם לשנים],

קריעה מעומד [ויקם איוב ויקרע] טפח [ויחזק דוד בבגדיו] בשפת הבגד (לראשונים דוקא, לרש"י אפי' בפתח הצואר) [ויקרעם (ניכר)] - לר"מ (לקמן ה"ח) רק לאביו או אמו, ור"י חולק

על הוספת כמה שמועות רעות בב"א - מוסיף על הקרע פעם אחת,
לר' יהודה בן תימא (להל') לאביו ואמו צריך קרע בפנ"ע

נזדמן לו בגד (משלו) קורע כל שבעה, ולאביו ואמו אפי' לאחר זמן

קרע על ראובן ונודע אח"כ שהיה שמעון - יצא,

אינו מרבה בהספד [למהר הקבורה] חוץ מעל אביו ואמו אפי' בשעת דוחק

כהן גדול קורע למטה [לא יפרם] - לר' אלעזר בשם כהנא לאביו ואמו לפנים מן השפה (לרש"י לא בפתח הצואר אלא בצידו), לר' יוחנן למטה ממש, לר"י (במס' הוריות) אינו פורם כלל

שולל (תפירה רחבה שהקרע ניכר) לאחר ז' ולר' נתן אשה מיד [צניעות], ומותר לתפור כסולם או מקפל הקרע ותופר,

קורע בגד עליון, ולאביו ואמו כולם (לבר קפרא רק ביום ראשון) חוץ מאפיקרסין (בגד תחתון לזיעה; בגד עליון לצניעות) ומגלה לבו [בטלה מצות כבוד התלויה בלב]

איסור גיהוץ וסעודה ל', ולאביו ואמו י"ב חודש (חוץ מסעודה של מצוה או קידוש החודש)

איסור תגלחת ויציאה בשיירה לסחורה ל',

המחליף בגדיו קורע כל ז' - לר' חייה ור' חמא אסורין באיחוי, לבר קפרא רק דיום ראשון

במועד הנשים עונות כאחת דברי קינה, לר' ישמעאל אף מטפחות, ולא משנקבר, ולא מקוננות (עונות אחרי אחת) או חלילין