גמ' סג: - סז:
ר' ישמעאל - עומר בא מחמש סאין שעורים [כך משובח]
בשבת משלש [מוטב שירבה בהרקדה ולא ירבה מלאכות הרבה - בדאפשר לא טרחינן בשבת]
חכמים - תמיד שלש [כך סולת מובחר]
לר"ח סגן הכהנים בשבת - באדם, מגל, קופה א' ולא ג' [בדאפשר לא טרחינן בדאתעביד צורך גבוה]
רבה - שחט כחושה לחטאת ציבור - יביא שמינה וישחט אפי' בשבת ואולי ר' אמי חולק
שחט ב' חטאות טובות - לוקה על השני ואפי' נתכפר בשנייה
נמצאת הראשון אח"כ כחושה - לל"ק חייב [בתר מחשבה אזלינן],
לל"ב לרבא חייב, לרבה פטור [בתר מעשיו - כמצולת דגים עם תינוק - אפי' אי לא ידע שתינוק טבע]
חולה שצריך ב' גרוגרות - עדיף לקצור עוקץ א' של ג' מב' עוקצים של א' [ממעט בקצירה]
עומר לכתחלה מן הקרוב לירושלים [כרמל - רך (לבי ר' ישמעאל - כרמל = כר מלא - מבושל), אין מעבירין על המצות]
כל זמן שעסוקין בעבודה אין נמסרין בידכם, נעץ חזיר צפרניו בחומה ונזדעזעה א"י ד' מאות פרסה, ארור שיגדל חזיר ושילמד בנו חכמת יוונית; מרדכי נקרא פתחיה שפותח דברים ודורשן ובולל לשונות ("בלשן"); ויכוח ריב"ז וזקן בייתוסי על ממחרת השבת
ספירת העומר לא ממחרת השבת כפשוטו [חמשים יום - ולא שבועות, תספר לך - תלוי' בב"ד, כמנין ימי החודש (ה"ר משולם - יובל) - ניכר וקבוע מאימתי (לרש"י - להתחיל), כשתי הלחם - בתחלת הרגל, ג"ש שבת משבועות - תחלת רגל, נ' יום ולא יותר, אל"ה איזה "שבת" בשנה מדובר?, ששת ימים תאכל מצות מן החדש]
אביי, בי רב אשי - מצוה למנות ימים ושבועות, אמימר - רק ימים [רק זכר למקדש]
קלי - ר"מ - מהבהבין השבלים באש, חכמים - חובטין ונותנים באבוב של נחושת מנוקב
אח"כ שטיחה, טחון עב, י"ג נפה
אח"כ שטיחה, טחון עב, י"ג נפה
סולת הנותר - לת"ק נפדה וחייב בחלה [פטור הקדש רק בשעת גלגול]
ופטור ממעשר [דגנך ולא דיגון הקדש]
ופטור ממעשר [דגנך ולא דיגון הקדש]
לר"ע - וחייב אף במעשר [מעות הקדש רק בצורך להם והשאר לא קידש]
מירוח עכו"ם -
ר"מ ור"י - חייב [רש"י - אין קנין להפקיע, דגנך דגנך - מיעוט אחר מיעוט לרבות]
ר' יוסי ור"ש - פטור מדאו' וחייב מדרבנן [רבא - משום בעלי כיסין (רש"י - יאמרו הלוקח מישראל פטור, יקנוהו לגוי למירוח ומפקע ממעשר)]
רבא - וכן מח' בגלגול עכו"ם [ראשית ראשית מתרומה] (ואין גזירה דאפשר ליפטר בהיתר (פחות משיעור))
לר"פ ולרבינא - לכו"ע פטור [עריסותיכם]
רש"י סז. - סז:
לרש"י - שה שהפריש לפדיון חמור אסור בגיזה
לרש"י - תרומת חו"ל בטל ברוב
הכנסת תבואה במוץ - כעין מאכל בהמה שפטור ממעשר, במוץ שלא יראה פני הבית
מכניס תבואה במוץ - לרש"י - אכילת קבע אסור מדרבנן
לרש"י - רק טבל טמא אסור בהנאה
גמ' סז: - עב:
סוגיא דחדש:
שוקי ירושלים מלא קלי משקרב העומר -
ר"י - דאין גזירה שמא יאכל [רבה - זכור הוא דנקטף ונטחן ביד, ורקידה על גבי נפה;
אביי - דבדילין מחדש כל השנה; לרב אשי (בדותא) - קמח קלי לא ראויין לאכילה]
אביי - דבדילין מחדש כל השנה; לרב אשי (בדותא) - קמח קלי לא ראויין לאכילה]
ר"מ - שלא ברצון חכמים [שמא יאכל קודם] (רש"י עא. - דעסיק בי' טובא, ולא היה מקום פסידא - משא"כ ביריחו)
עומר מתיר חדש בזמן ביהמ"ק [עד הביאכם (לרב ושמואל לעיכובא, לר' יוחנן ור"ל למצוה והלאו פקע משהאיר לת"ק)]
ורחוקים מותרין מחצות [אין ב"ד מתעצלין]
משחרב ביהמ"ק - רב ושמואל - משהאיר המזרח (רש"י - נץ) [עד עצם היום הזה]
ור' יוחנן בן זכאי תיקן עד הערב [כשיבנה יטעו]
ור' יוחנן בן זכאי תיקן עד הערב [כשיבנה יטעו]
לר"י ולר' יוחנן ב"ז (לרנב"י לר' יוחנן ור"ל) - מסוף היום [עד עיצומו של יום - ועד בכלל]
חדש בחו"ל:
ר"פ ור' הונא בדר"י - מותר אור לי"ז [חדש בחו"ל דרבנן ולא חיישינן לספיקא דיומא]
רבנן דבי רב אשי - יום י"ז [דאו', ומספק אין תקנת ריב"ז]
אבוה דרבינא - אור לי"ח [דאו' וכר"י לכן חיישי לספיקא דיומא]
מנחות וביכורים (רש"י - של דגן) קודם העומר פסול
קודם שתי הלחם בדיעבד כשר [הותר מכללו להדיוט]
קודם שתי הלחם בדיעבד כשר [הותר מכללו להדיוט]
ספק אם השרישו באייר ועבר שתי הלחם ואח"כ עומר אם מותר למזבח
השרשת פירות האילן לפני שתי הלחם להביא ביכורים - ספק אי בתר הנצת/חנטת עלה
ספק בזרע חיטים של חדש ולא השרישו בשעת העומר אם הוי כמונח בכד או בטל לקרקע (ונ"מ לאונאה, שבועה)
חיטים שבגללי בהמה - לטומאת אוכלין תלוי אם לָקטן
זרעינהו - ספק אי הגידולין כשרים למנחות
הוצין שבגללים (לא רך כבשר, ולא קשה כעצמות) ספק אי הוי "כלי גללים"
ספק בחיטים שירדו בעבים (לרש"י - שתו ובלעו ספינה) אם מותר לשתי הלחם [אי הוי ממושבותיכם]
הביאה שליש (רש"י - גמר פרי) - עקרה - עומר/עישר - שתלה - הוסיפה:
ספק אי אזלינן בתר העיקר אף לקולא
ואת"ל לא, ספק אי צריך לעשר העיקר שוב
עציץ שאינו נקוב ונקבו - מעשרין מהעיקר על התוספת [חדא זריעה היא] (רש"י - את"ל דלא אזלינן בתר העיקר)
מירוח - שתל שיבולת וקרא עליה שם תרומה במחובר - ספק - אולי פקע "טבל"
אורז ודוחן פטורין מחלה ומחדש [לחם לחם ממצה דצריך באין לידי חימוץ]
תבואה, קמח, בציקות מצטרפין לשיעור לחדש, חמץ, מע"ש חוץ לירושלים, טומאת אוכלין (אבל לא קליפות שעורין יבשות [רש"י - לא הוי שומר])
עומר מתיר בהשרישה [אביב, חרמש, קמה: מתירין אפי' פחות מהן; אשר תזרע בשדה]
ומח' ר' יונה ור' יוסי בר זבדא אי קודם לקצירה או הבאה
אסור לקצור ה' מינין [ראשית ראשית מחלה] קודם קצירת העומר (לגי' שלנו - קודם הבאת העומר) [ראשית קצירכם]
חוץ מבית השלחין שבעמקים [רש"י - משום הפסדם, רעות ופסול לעומר [וקצרתם את קצירה]],
לשחת: ר"י - כשהתחיל לפני שליש - לתת לבהמה, ממשיך
ר"מ - מתחיל לפני שליש אפי' לתת לאדם (קליות) אבל לא לאחר שליש
חכמים דר"מ - אפי' לפני שליש קצירה היא ואסור
ר"ש - מותר לכתחלה (רש"י - לבהמה) אחר שליש [רש"י - לשחת = "קצירה"]
ר"ע - לפני שליש לאדם מותר, לאחר שליש - לשמואל אסור, לר' יוחנן מותר
(ונ"מ להחשב הפסק (בלא חרש) לחייב ב' פיאות או הו"ל כתחלת קצירה)
לנטיעות [רש"י - שלא יפסדו, משום כלאים], משום מצוה [קצירכם]
(ומ"מ אין גודשין, ומניחם בצבתים בלי קישור)
בדיעבד קצירת העומר כשרה מן העומרין, היבש, מן הרחוק,
ביום או מאתמול לרבי [תקריב], וראבר"ש חולק [קצירה מצוה דא"א חוץ לזמנו דאל"ה לא היה דוחה שבת (וחביבה מצוה בשעתה דוקא בהקטרה שכבר דחתה שחיטה את השבת)]
עומר דוחה שבת וטומאה [תקריב, מועדי ה']
לרבי אין קצירה דוחה שבת [אפשר מע"ש]
לרבי שתי הלחם מקודש בתנור לענין לינה, ובשחיטה לאקבועי (רש"י - מלשַנותן לזבח אחר)
רש"י סט: - עב.
כלי גללים - רש"י שבת - שַיִש, כאן - גללי בהמה; כלי אדמה - לרש"י - שחיקת אבנים
ביצת נבלת עוף טהור - חציו בחוץ טהור - לרש"י דלא נחשב בשר כשאכלו אבראי
לרבי נטמאת מנחת העומר - לכתחלה יקצור ויעשה אחרת [לגי' רש"י שלנו - שלא יאמרו מותר ביחיד]