לר' יוסי - לכו"ע בסוף ב' חדשים יוציא בכתובה [זילותא],
וכהנת לר"י בתחלת ג', ולר"מ בברייתא סוף ג'

לר' מנא - לת"ק תחלת ב', לר"י בסוף ב', וכהנת בסוף ג' לכו"ע

וכן בנדרה מקישוט (בושם) והוא קיים לה, לק"ע לרב הונא בנדר הוא
בעניות בלא נתן קיצבה (לר' יוחנן והתנה דברגל מותרת), ובעשירות ל' יום

ממרחץ בכרך שבת א' ובכפר ב', ממנעל בכרך מעת לעת ובכפר ג' חדשים (ימים לרמב"ם)

וכן שלא ללכת לבית אבל או משתה [והחי יתן אל לבו - שיעשו לו ג"כ] אא"כ משום פרוצים

יש עדים ששיקרה שפלוני עישר, טיהר כתם, הפריש חלה, התיר נדרה [אי אפשי בנדרנית שבניה מתים],

עוברת על דת יהודית: ראשה פרוע בחצר, בקפלטין (מטפחת דקה) למבוי או חצר ששכיחי רבים, טווה בשוק, מדברת עם בחורים, לאבא שאול מקללת אביו בפני בנו,
לר"ט שכניה שומעין שמדברת על עסקי תשמיש לשמואל, שצועקת מצער תשמיש לרב

ספק אם מכוער הדבר כשהם בחדר והדלת סגורה בלי מנעול

בלא הלכה להתיר - מח' אם תנשא בלי גט [אינו רוצה שתתבזה; לא תלך להתירם ולעשות בניה ממזרים] או בגט [חשש היתר חכם]

לר"ל רק בקידשה על תנאי וכנסה סתם או בקידש סתם וגירשה לפני שבעל
אבל בקידשה וכנסה סתם יש לה כתובה [מחל בבעילה [אינו רוצה בעילת זנות]]

משניסת על הבעל להביא ראיה שהיו קודם שנתארסה - ולר"ל מחל משבעל, ולחכמים דר"מ במומים שבגלוי או כשיש מרחץ בעיר יודע ונתפייס