הלכה א' - ב' (כו. - כז:)
גביית קרקע או משכון לנזקין מעידית [מיטב שדהו, לר"ע תקנה שלא יזיק],
ומיתומים קטנים מזיבורית
ומיתומים קטנים מזיבורית
בעל חוב מבינונית [לא עידית שלא ילוה כדי לגבותה, לא זיבורית שלא לנעול דלת ללוה;
לר' סימאי - והאיש (שליח ב"ד) יוציא אליך העבוט (בינונית) וקרקע נלמד ממשכון]
לר' סימאי - והאיש (שליח ב"ד) יוציא אליך העבוט (בינונית) וקרקע נלמד ממשכון]
כתובה לת"ק מזיבורית (לר' ירמיה וריב"ל רק מנה ומאתים, לר' יוסי ור' יוחנן כולה),
ולרשב"ג מבינונית
ולרשב"ג מבינונית
נדר להקדש מעידית [ק"ו מנזקין]
שור תם שהזיק ומכרו או הקדישו - גובה מגופו
רבנן דקיסרין - זקף החצי נזק במלוה בשטר - גובה ממשועבדים ומעידית [עיקרו נזק]
אינו גובה ממשעבדי כשיש בני חרי [שדהו]
גביית נזקין קודמת לבעל חוב אבל לא לנדר הקדש שחל מקודם [כרמו ולא הקדש]
עיקר תשלומי נזק מכסף ואם רוצה מקרקע [שדהו פרט למטלטלין], לפ"מ קרקע קודם כסף
א"צ לשלם מעידית שירש אחר שהזיק [כרמו פרט לראוי]
לר' ישמעאל משלם מיטב דמזיק, לר"ע בדניזק שיימינן לק"ע הערוגה כמות שהיא לטובתו, לברייתא שמין הערוגה (עידית/זיבורית) כאילו עומד בשדה עידית
כפר במלוה והוכחש - ספק לר' ירמיה אם משלם זיבורית [כנמחל שעבודו]
בע"ח מבינונית אף כשיש לו רק עידית ובינונית או רק בינונית וזיבורית [לר' זירא ור' אילא בשל עולם שמין, לרב חסדא בשלו שמין והיה לו עידית ומכרה]
אלמנה בבית בעלה מוחלת כתובתה אחרי כ"ה שנים - לריב"ל מנה ומאתים, לר' יוחנן כולה
מוחלת שעבוד נכסיו לכתובתה (כולה לר' יוסי בר"ח) בכותב נכסיו לבניו (לשמואל בפניה,
לרב בזיכה על ידה, לר' יוסי ב"ח בשמעה ושתקה) וקרקע כל שהוא לה
לרב בזיכה על ידה, לר' יוסי ב"ח בשמעה ושתקה) וקרקע כל שהוא לה
נפרעין מזיבורית של יתומים קטנים -
לשטר עם רבית, י"א לכתובה [שלא יפסידו מזונותיה; חינה], אביהם גזל או הזיק
לשטר עם רבית, י"א לכתובה [שלא יפסידו מזונותיה; חינה], אביהם גזל או הזיק
הלכה ג' - ד' (כז: - כט:)
נגזל גובה פירות מבני חורין דגזלן
לוקח גובה מהגזלן הפירות ושבח שהחזיר לנגזל מבני חורין [אין קצבה], וכשהשביח לפני קניית הלקוחות מהגזלן אף ממשעבדי, ואם נתייקרו הפירות גובה ההפרש מבנ"ח
הלוקח כיורד שלא ברשות לנגזל וידו על התחתונה, וכיורד ברשות לגזלן שמכר לו וידו על העליונה
הלוקח גובה מגזלן אף אחר שמסרה למתנה [הפסיד החזרת טובה]
מקבל מתנה מגזלן אינו גובה אע"פ שמכרה לאחר [אין שעבוד למתנה]
גזלן שירש מהנגזל אחרי שמכר - לר' מנא הגזלן יכול לבטל המכר,
מח' רב הונא וחייה בר רב אם יכול לבטלו רק בכתבו שטר טרפה למורישו או מ"מ אינו מבטלו [ר' יוסי בר בון - מכר כל זכות שתבא לידו]
לר' חנינה ור' אילאי ורב גובין פרנסה להשיא בנות ממשעבדי דאחין, לר' יוחנן לא,
וספק אי גובין ממטלטלי במקום שאין מנהג
וספק אי גובין ממטלטלי במקום שאין מנהג
גובין מזונות אלמנה והבנות מנכסי בנות שנישאו ומתו ומבני בנים, ולא ממשעבדי [אין קצבה]
לק"ע לר' מנא חייב לזון בני בנים קטנים, ור' יוסי חולק
משיב אבידה לא ישבע בטענת שמא [תיקון עולם; לר' יוחנן מדאו' - או מצא אבידה וכחש בה (כחש הכל; התובע ברי)]
לר' בא במודה במקצת מה שמצא, לר' יוחנן אף במה שהחזיר [תיקון עולם]
איני חייב לאביך אלא נ' לא ישבע [כמשיב אבידה מיגו כופר הכל]
לכתחלה שותף לא יתרום על חלק חבירו שלא מדעתו [אטו קפיד]
אפוטרופוס: 1) מעשר ליתומים קטנים, לחברייא חוץ מאפוטרופוס לשעה,
2) מוכר עבדים ולא קרקעות אלא באפוטרופוס לעולם,
3) לר' יוסי בר חנינה הוא משלם על שורם שהזיק [לא מימנע בשביל תשלומין],
לר' יוחנן משל יתומים [מימנע (לאבא שאול חוץ ממינהו על כל נכסיו)]
לר' יוחנן משל יתומים [מימנע (לאבא שאול חוץ ממינהו על כל נכסיו)]
4) אינו נשבע - לת"ק במינהו ב"ד [בחרו נאמן], לאבא שאול במינהו אביהן [עושה טובה]
ולא מב"ד [נושא שכר שיצא קול שאיש נאמן הוא]
ולא מב"ד [נושא שכר שיצא קול שאיש נאמן הוא]
5) לר' יוסי ב"ח אינו דן בשבילם, לר' יוחנן דנין לזכות ואם חבו חבו
הלכה ה' - ו' (כט: - לא.)
המטמא, מדמע, עירב יין נסך, ומפגל בשוגג או באומר מותר פטור [לר' יוסי ור' יוחנן היזק שאינו ניכר (לר' יודן דוקא בנטמא מאליה) ובמזיד קנסו; לר"י ברבי - כדי שיודיע]
כשעירבב יין נסך בשעת הניסוך - לשירי קרבן לרב חייב מיתה וממון, ור' אבא ור' יוסי מוכיחין דפטור (לפי' א' בק"ע איפוך)
לר' חנינה פקחת שנתחרשה אינה יוצאת בגט [אין דעת ואינה ראוי לבילה], ור' יוסי חולק
תקנו שקטנה שהשיאה אחיה אוכלת בתרומה [קופצין לישא מפני חינה]
חוץ: לר' שמי באין בה דעת (ור' יוחנן חולק), בלא נבעלה (עד שהגדילה)
תקנו שא"צ להחזיר קורה גזולה שבנאו בבירה אלא דמיו, לב"ש רק בשיפהו וגם בנאו [קנה בשינוי]
הבונה חורבה של חבירו ידו על התחתונה (מח' אי משלם מיד או כשידור שם)
ולב"ה אינו יכול ליטול עציו ואבניו בא"י [ישוב א"י]
ולב"ה אינו יכול ליטול עציו ואבניו בא"י [ישוב א"י]
תקנו שחטאת שלא נודע שגזולה מכפרת [לעולא בר שמואל שלא יהא המזבח שמם (כהנים נמנעים מתוך עצבות שאכלו חולין בעזרה); לר"ל יאוש קני]
ובנודע לג' אינה מכפרת [לעולא יאוש לא קני; לר"ל יאמרו מזבח אוכל גזילות; גזול דומיא דפסח וחולה - בגלוי]
הלכה ז' - ח' (לא. - לב.)
הקונה קרקע גזולה מסקריקון (רוצח) בהרוגי מלחמה ביהודה שגזרו שמד קונה [שלא תשאר הארץ ביד סקריקון], וה"ה בלא הספיק ב"ד לכתוב שטר טרפו לפני המלחמה [לא פלוג]
לאחר המלחמה או בגליל למשנה ראשונה - אפי' חזר וקנה הבעלים או חתם באותו שטר
מקחו בטל [מיראה]
למשנה אחרונה - הבעלים קודמין, וכשאין בידן או אחר י"ב חודש (תקנת רבי) קונה
מסקריקון ויתן רביע לבעלים (לרב 1/5 הקרקע, לר' יוסי ב"ר בון 1/5 (לפ"מ 1/3)
ממעות שנתן)
מקחו בטל [מיראה]
למשנה אחרונה - הבעלים קודמין, וכשאין בידן או אחר י"ב חודש (תקנת רבי) קונה
מסקריקון ויתן רביע לבעלים (לרב 1/5 הקרקע, לר' יוסי ב"ר בון 1/5 (לפ"מ 1/3)
ממעות שנתן)
קונים מטלטלין מסקריקון [ק"ע - תקנת השוק, פ"מ - יאוש]
גוי שנטל שדהו מחמת חוב או גזלן - הלוקח מחזיר לבעלים בחנם,
וכשהגוי שילם מקצת ימתין להבעלים ליקח י"ב חודש והכרזה ד' שבתות
וכשהגוי שילם מקצת ימתין להבעלים ליקח י"ב חודש והכרזה ד' שבתות
חוכר מהסקריקון א"צ להחזיר לחוכר הראשון, ולא לבעלים אלא יתן לו מה שבכחו [אם אחזיר, הסקריקון יקחנה שוב]
לקח מן האיש קרקע שהכניסה או המיוחדת לכתובה וחזר ולקח מן האשה - רק מכור לפירות בחייו וגובה כתובתה מן האחרון ואח"כ משלפניו, ומנכסי מלוג מאיזה שתרצה (לק"ע והמקח קיים, לפ"מ רק נחת רוח לבעלי), ובנכסי צאן ברזל המקח בטל מיד [שבח בית אביה]
ובלקח מן האשה תחלה המקח קיים
הבעלים אומרים שהיה בידן ליקח מסקריקון והלוקח אומר לא - הקרקע בחזקת בעלים
חרש מוכר מטלטלין ע"י רמיזה, ולבן בתירה שוכר ומשכיר אף בעקימת שפתים
פעוטות קונים ומוכרין מטלטלין [למזונותיהן]
הלכה ט' - י' (לב. - לג:)
דרכי שלום:
1) כהן קורא תחלה ואחריו לוי, לרשב"י מדאו' [ויתנה אל הכהנים בני לוי ואח"כ לכל זקני ישראל]
בעיר שכולה כהנים - ישראל קורא תחלה (ולא לרשב"י),
וכולם נושאין כפיהם לאחיהן שבשדות והנשים והקטנים עונים אמן
בעיר שכולה כהנים - ישראל קורא תחלה (ולא לרשב"י),
וכולם נושאין כפיהם לאחיהן שבשדות והנשים והקטנים עונים אמן
2) לא ישנה מקום הנחת עירוב כשעדיין דר שם הראשון
3) בור הקרוב לאמה מתמלא ראשון - במתמלא מאליו, ולשמואל אפי' מן הצד
הנוח לשתות קודם להקרוב שאינו נוח לשתות
הנוח לשתות קודם להקרוב שאינו נוח לשתות
4) מציאת חרש שוטה וקטן (אגוז ונוטלו אבן וזורקו), ולר' יוסי גזל גמור מדרבנן -
לק"ע חוץ מקטן הנמסר לבעלי אומנות שמציאתו לאומן [איבה]
לק"ע חוץ מקטן הנמסר לבעלי אומנות שמציאתו לאומן [איבה]
אגוז וצרור נוטלן ומצניען ומביאן לאחר זמן - גזל גמור ויכול לזכות לעצמו ולרב הונא אף לאחרים מדרבנן
לר' יוחנן גזל גמור רק משהביא ב' שערות
5) מה שבמצודות (ביכולים להמלט; באין להם תוך) או המנקף בראש הזית (ולא לקחן בידו),
לר' יוסי גזל גמור
לר' יוסי גזל גמור
6) גוי עני בלקט שכחה ופאה, ומפרנסם,
וביקור חולים (לפ"מ - חוץ מיום משתה שלהם), קבורה, ניחום, מכבסין כליהם
וביקור חולים (לפ"מ - חוץ מיום משתה שלהם), קבורה, ניחום, מכבסין כליהם
העומדין בצדדין הם בכלל הזאה וברכת כהנים
כשיש כהן אחד - החזן ישראל אומר "כהן" לרב חסדא, "כהנים" לרב הונא [קורא לשבט]
כהן החשוד (לפ"מ) בעריות ורציחה נושא כפיו [ואני אברכם]
לכו"ע אין מתנת קטן מתנה [כי יתן איש]
אסור לשאת וליתן עם גוי ביום משתה שלהם
7) משאלת לחשודה על שביעית (ספק אי לאכילה או אף על זריעה) ריחיים ותנור (אא"כ מפרשת לצורך פירות שביעית) ואסור לסייעה
8) אף טוחנת ומרקדת חולין עם אשת ע"ה ולא בחטים לתותים או משתטיל מים
9) מחזיקין גוים בשביעית - מח' אם לומר חרוש טוב ואקנה ממך בשמינית או לומר יישר
10) שואלין בשלום - מח' אי יישר לגוי או שלום עליכם לישראל העובד בשביעית
כל הברכות לעולם בזכותינו ואין אתם אומרים קח מן הברכות הללו ולא עוד אלא אתם מגלגלין עלינו מיסים