אין נזקקין למכור נכסי יתומים [רב הונא בדר"י - שמא צררי אתפסי', ר"פ - לאו בני מצוה לפרוע חוב בקטנותם, רבא - חיישינן לשובר] - רב אסי - אלא להצילם מרבית, והכרזה רק לגוי שקיבל להמתין ימי הכרזה בלי רבית ולקבל זיבורית, ר' יוחנן - או לשלם כתובה מזיבורית להצילם ממזונותיה [זמנין לא ספקה מעשה ידיה], לאמימר אף בגרושה [משום חינא],
או כשהודה אביהם בשעת מיתה, או מת בשמתיה (אבל לר"פ לא)

מגרש שהקדיש נכסיו לר"א, יש ערב על הכתובה לרשב"ג או לוקח לר"פ - ידור (על דעת רבים) שלא יחזירנה [חיישינן לקנוניא לגבות כתובתה משם]

יכול להשיא עיצה לערמה לבנו, לצורבא מרבנן

ערב דכתובה לא משתעבד [מצוה קעביד ואין חסרון] אפי' יש לבעל נכסים

קדמה גירושין להקדש (רש"י) - כשגובין כתובה או חוב ממי שהקדיש נכסיו חייב (לרש"י - הבעלים) לפדות (לרש"י בדבר מועט) [שלא יאמרו הקדש יוצא בלא פדיון]

כשממשכנין משאירין לו מזון ל' יום, כסות י"ב חודש, מטה סנדל ותפילין (רש"י - מעות לקנותן),
וב' מכל כלי אומנותו [מך הוא (החייהו) מערכך] ולא לאשתו ובניו [הוא מערכך]

צמד בקר לאיכר, חמור - לרבנן = נכסים, לר"א = כלי אומנות

המקדיש או מוכר כל נכסיו פודה תפילין שלו בדמים

אין ממשכנין כסות אשתו ובניו או צבע וסנדלים שקנה לשם אשתו ובניו

שמין להקדש (רש"י - בנידון בהשג יד) רק כפי מה ששוה במקומו ובשעתו