[1] דהגם שיש למרפסת סולם שבו עולים ויורדים לחצר, מ"מ אין נחשב הסולם כפתח אלא כמחיצה. (ואם נחשב כמחיצה, הגם שאין לאנשי המרפסת יציאה אלא דרך החצר, מ"מ כשיש כאן מחיצה שמצד הדין אינם נחשבים כרשות אחת, אינם אוסרים אחד על השני.

[2] דכין שיש דקה, אנשי המרפסת מסתלקים דרכה מן החצר, דהיות שאינם רשות אחת (כיון שיש מחיצה ביניהם דעשו גיפופין ואינם פרוצים ביותר מעשר), מועילה הדקה להסתלק. אבל בלא דקה, כיון שהפתח של המרפסת הוא לחצר, ורק דרכה הם עוברים לא מהני.

[3] כתבו התוס', דאף שאין שום תנא שסובר כן (וא"כ איך לכאורה ר' יצחק חולק על התנאים שבמשנתנו), מ"מ שמא היתה לו קבלה מרבותיו (שקיבלו מהתנאים) שבזה סגי, או שמא רק בא לומר שמסברא כך היה נראה ולא לפסוק הלכה בא. ובאלו השני צדדים הסתפק ג"כ אביי. ועל זה אמר לו רב יוסף, דמה נפ"מ, הרי בין כה אין הלכה כדברי ר' יצחק דהרי רב פסק כר"ש. וענה אביי, שאין הלימוד כמו שירה - שהוא דבר שאין טעון ביאור, ולכן אני שואל כדי לדעת.

[4] ומה שאמר אין אלו אלא דברי נביאות, בא לשבח שאפי' שאין הדבר מוזכר במשנה, חידש אותו ריב"ל מסברתו.

[5] והגם שלכאורה דינו של ריב"ל הוא משנה מפורשת, מ"מ יש לחלק בין דין המשנה שמיירי שישן באותה העיר שלכן כולה נחשבת לו כד' אמות גם לענין להמשיך למדוד מחוץ לעיר (היכא שכלתה מדתו בסוף העיר). אולם בלא ישן בעיר, בין שכלתה לו מדתו באמצע העיר ובין בסופה, אין נחשבת לו העיר כד' אמות, ומהלך עד שתכלה מדתו.