עירובין דף מג. א

ספינה דלהלן, מה הדין לטלטל בה?

בספינה מהלכת בספינה עומדת
לרבה [1] מהלך בכולה [2] לרבן גמליאל ולראב"ע: מהלך בכולה
לר' יהושע ור' עקיבא: מהלך בד' אמות
לר' זירא לרבן גמליאל ולראב"ע: מהלך בכולה
לר' יהושע ור' עקיבא: מהלך בד' אמות
מהלך בד' אמות [3]

האם מותר להכנס להפליג בספינה בזמנים דלהלן? [תוד"ה הלכה].

קודם ג' ימים לשבת בערב שבת בשבת בעצמה
לבית שמאי מותר אסור אסור
לבית הלל מותר מותר לרשב"ם: מותר [4]
לשאר ראשונים: אסור [5]

עירובין דף מג: א

הנודר נזירות ביום שבן דוד בא, מה דינו?

בימות החול בשבתות וימים טובים
ביום עצמו שנדר אסור [6] מותר [7]
בימים אחרי שנדר אסור אסור [8]

-------------------------------------------------

[1] הגמ' הקשתה מדוע רבה לא אמר את טעמו של ר' זירא ד"ספינתו נוטלתו מתחילת ארבע ומנחתו בסוף ארבע", ותירצה, דס"ל לרבה דטעם זה הוא אליבא דכו"ע - וגם החולקים על רבן גמליאל מודים כשהספינה מהלכת (ונוטלת אותו מתחילת ארבע לסוף) שמהלך את כולה, (רק שרצו ר' יהושע ור"ע להחמיר על עצמם). וכל הנידון הוא רק גבי ספינה עומדת, שבזה נחלקו, ולכך הוצרך רבה לפרש שטעם ר"ג משום ששבת באויר מחיצות.

[2] וכנ"ל, דבזה גם ר' יהושע ור"ע מודים, אלא שרצו להחמיר על עצמם, משום שחששו שמא תעמוד הספינה ולא יתנו על לב שעמדה וימשיכו לטלטל, והרי ברגע שעומדת הספינה, הם קונים ד' אמות ואינם יכולים לצאת מהם.

[3] כן פירש הריטב"א, שרבן גמליאל וראב"ע מודים שהיכא שעמדה הספינה שלא יכול לצאת מד' אמות, דכיון דס"ל לר' זירא שמחיצות הספינה אינם חשובות כדיר וסהר, היות שהם עשויות להבריח מים. אמנם המהרש"א והמהר"ם פירשו שלר' זירא פליגי בין בספינה מהלכת ובין בספינה עומדת, ולר"ג וראב"ע מהלך את כולה.

[4] וביאר המהרש"א דאף שבית הלל אסרי, היינו דוקא במידי ששייך לחוש בו שמא יאמר לעכו"ם או משום דדמי לאמירה לעכו"ם, אבל בספינה שאין לחוש לזה - מותר. אכן אמר רשב"ם, שהנכנס לספינה בשבת אין לו אלא ד' אמות, כיון שלא שבת באויר מחיצות מע"ש. וחלקו עליו תוס', ואמרו דעל הצד שמותר להכנס בשבת לספינה, מותר להלך את כולה, כיון שהלכה כרב שפסק כר"ג בדיר וסהר, שאפי' שלא שבת בביה"ש באויר מחיצות מהני.

[5] וטעם האיסור אמר ריצב"א, דדמי לשט בנהר, ובכלל גזירת שמא יעשה חבית של שייטין. א"נ שמא ינהיג הספינה, שאסור משום שמוליכה ד' אמות בכרמלית.

[6] לפירש"י אסור, משום שמא יבוא בן דוד היום, ויתברר למפרע שהיה צריך להיות כבר מתחילת היום נזיר, ואם ישתה יין נמצא ששתה יין בזמן נזירותו. והתוס' (בד"ה ואסור) הביאו בשם ר"ת, שכוונת הנודר היתה ביום שראוי בן דוד לבוא, וכל ימי החול הוא ראוי לבוא.

[7] ולא מטעם דיש תחומין למעלה מעשרה - ולכן אינו יכול לבוא, דאפי' אם נאמר שאין תחומין, מ"מ כיון שודאי לא בא אליהו אתמול לבשר על בוא בן דוד שמע מינה שלא יבוא, והטעם שודאי לא בא, משום שמובטח להן לישראל שאין אליהו בא לא בערבי שבתות ולא בערבי ימים טובים, כדי שלא ימנעו ישראל מלהכין צרכי שבת ויו"ט - מחמת שיהיו עסוקים לקבל את פניו. [אכן המשיח עצמו יתכן שיבוא בע"ש - כיון שאין המנעות של צרכי שבת מחמתו, כיון שהכל יהיו עבדים לישראל כשיבוא, ולכן אסור בע"ש].

[8] דיש לחוש שמא כבר בא אתמול לב"ד הגדול ואינו יודע, וכבר חלה עליו נזירות מאתמול למכאן ולהבא ל' יום. אכן אם נדר בשבת בעצמה, אין לחוש, כיון שאם בא אתמול לא נעשה נזיר - כי אתמול עדיין לא נדר.

עוד חומר לימוד על הדף