ערכין דף כט. א

מה ילפינן מהפסוקים דלהלן?

"כל חרם קדש קדשים הוא לה' "
(ויקרא כז:כח)
"כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו"
(שם פסוק כ"א)
לר' יהודה בן בתירא סתם חרמים לבדק הבית כהן שהקדיש שדה חרמו - מתחלקת ביובל [1]
לחכמים חרם חל אפי' על קדשים [2] סתם חרמים לכהנים

אדם שהחרים בסתם בזמן הזה, מה הדין?

למי מחרימים עתה חרמים בסתם? מה נעשה עם זה החרם?
לרב יהודה לבדק הבית פודה אותן בד' זוזי ומשליכן לנהר [3]
לעולא לכהנים נותן אותם לכהנים

אדם שהחרים בסתם בזמן הזה מטלטלין או קרקעות, מה הדין? [תוד"ה שקיבל].

מטלטלין קרקעות [4]
לרב יהודה - להקדש ירקבו שלא יבוא בהם לידי תקלה בארץ ישראל: לא חל החרם
 
בחוץ לארץ: פודה בד' זוזי
לעולא - לכהנים ינתנו לכהנים בארץ ישראל: לא חל החרם
 
בחוץ לארץ: תנתן לכהנים

ערכין דף כט. א

מה ילפינן מהפסוקים דלהלן?

"כל הבכור אשר יולד וגו' תקדיש לה' אלהיך"
(דברים לו:יט)
"אך בכור וגו' לא יקדיש איש אותו" (ויקרא כז:כו)
לר' ישמעאל שאם הקדישו או החרימו נותן טובת הנאה לכהן אינו מקדישו לשם קרבן אחר למזבח
לרבנן מצוה להקדיש לבכור - לשם בכור [5] אם הקדישו לשם קרבן אחר עובר בלאו

ערכין דף כט: א

פרק תשיעי

המוכר שדה אחוזה בשנת היובל עצמה, מה דינה? ומה דין מעות המכירה?

מה דינה? מה דין המעות?
לרב חלה המכירה, ויוצאת מיד של מוכר - דחלה המכירה
לשמואל לא חלה המכירה כלל חוזרים ללוקח

בדינים דלהלן, האם אמרינן "מכורה כבר יוצאה - שאינה מכורה אינו דין שלא תמכר"?

גבי שדה אחוזה בשנת היובל גבי מוכר בתו משהביאה סימנים
לרב [6] לא אמרינן אמרינן
לשמואל אמרינן אמרינן

אם נאמר שלשמואל מוכר שדהו בשנת היובל אין המעות חוזרין, מה הנפ"מ בין רב לשמואל?

שמט לוקח וקצץ אילנות הקנה לו מטלטלין אגב זו הקרקע
לרב - מכורה ויוצאה האילנות של לוקח קנה לוקח
לשמואל - אינה מכורה כלל האילנות של מוכר לא קנה לוקח
-------------------------------------------------

[1] ולא יכול לומר "אם בשל אחרים אני זוכה, בשלי לא כל שכן" - ולא הוקש שדה החרם לשדה אחוזה, שכמו ששדה אחוזה שהוקדש ולא נגאל ע"י הבעלים יוצאת לכהנים ביובל, כן שדה החרם שהקדישה כהן דינה כן. ורבנן דורשים מדכתיב "החרם" ומצי למימר "חרם", שמע מינה תרתי.

[2] ור' יהודה יליף לה מדרשתו של ר' ישמעאל (לקמן במשנה הבאה), דקדשים שהחרימם חל בהם "הקדש עילוי", דהיינו שמעלים אותם כדמי הטובת הנאה שיש לו בהם ונותן אותם לבדק הבית.

[3] פי', ס"ל לרב יהודה כשמואל דאמר הקדש שוה מנה מחללו בשוה פרוטה (ובזמן הזה אפשר לעשות כן אפי' לכתחילה דהא אין פסידא להקדש), אמנם כאן בעינן שיהיה פרסום שיצא החרם מהקדש ע"י חילולו, לכן אמר לו רב יהודה שיקח סכום של ארבעה זוזי וישליכם לנהר. וע' בטבלא הבאה האם יש חילוק בין מטלטלין לקרקעות.

[4] הקשתה הגמ' בין על רב יהודה ובין על עולא, הרי אין חרם נוהג בזמן שאין היובל נוהג כמו שאמר רשב"י (והיינו לא חרם לבדק הבית ולא חרם לכהנים). ותירצה, הא במקרקעי שאינו נוהג כדכתיב "והיה השדה בצאתו ביובל כשדה החרם", אבל מטלטלין נוהג. והקשתה הגמ', והא מעשה שהיה בפומבדיתא שעליו דיברו רב יהודה ועולא - היה בקרקעות. ותירצה, שמקרקעי דחו"ל כמטלטלי דמי, (והטעם, דקרקעות דחו"ל אף פעם לא היו בפרשת יובל, ולכך אין דינם משתנה כשהיובל אינו נוהג - וכמטלטלין).

[5] ורבי ישמעאל ס"ל שכיון שהוא כבר קדוש מרחם - אין מצוה להקדישו.

[6] מבואר בגמ' שרב מחלק בין מוכר בתו דאמרינן לק"ו הנ"ל לבין שדה אחוזה, דבבתו אינה חוזרת ונמכרת אח"כ, ואילו בשדה אחוזה חוזרת ונמכרת. ויש להקשות דזה גופא מנין שבתו אינה חוזרת ונמכרת בנערותה. ופירש"י דכיון שאין אדם מוכר בתו ל"שפחות אחר שפחות", לכך אחר שיוצאה בסימנים שוב אינו יכול למוכרה. משא"כ בשדה אחוזה דאחר שנת היובל יכול שוב למוכרה. [והוקשה לתוס' (ד"ה התם), דלמ"ד "אדם מוכר בתו לשפחות אחר שפחות", וכי לשיטתו יוכל אדם למכור בתו אחר שיצאה בסימנים. ולכן פירש ר"י, שהטעם שלא מוכר בתו כשהביאה סימנים, הוא מזה הק"ו גופא, דכיון ש"מכורה כבר יוצאה - שאינה מכורה אינו דין שלא תמכר". אלא שקשה לפ"ז, דאם בק"ו זה סגי לומר שלא תמכר שוב, גם בשדה אחוזה נאמר ק"ו שלא יוכל למכור שוב אחר שיצאה ביובל. והניחא לפירש"י דלא סגי בק"ו זה, והוצרך לטעם שלא נמכרת ל"שפחות אחר שפחות", ורק אחר דין זה אפשר לעשות ק"ו, ולומר דאם מכורה יוצאה בסימנים לעולם שלא תוכל להמכר לשפחות שוב, שאינה מכורה אינו דין שלא תמכר כלל משהביאה סימנים, אתי שפיר החילוק בינה לבין שדה אחוזה, שבשדה אחוזה אין לימוד שאם נמכרה פעם אחת ששוב לא תמכר. משא"כ לפי' ר"י שגם בבתו שנמכרה כבר - הטעם שאינה נמכרת שוב הוא מהק"ו הנ"ל, א"כ מהו החילוק בינה לבין שדה אחוזה, הא בשניהם אפשר לומר לק"ו הנ"ל "שאם מכורה כבר יוצאה - שאינה מכורה אינו דין שלא תמכר", וקשיא לרב). ותירצו תוס', דשאני שדה אחוזה מבתו, דבבתו הסימנים שהם סבת הפקעתה נשארים בה, וכל שעה הם מונעים אותו מלמוכרה, משא"כ גבי יובל שסבת ההפקעה נגמרת בסוף שנת היובל].

-------------------------------------------------

עוד חומר לימוד על הדף