ערכין דף כד. א

המעריך עצמו, האם הגזבר נוטל ממנו דברים דלהלן לפרוע את ערכו?

בכלי אומנותו - מצעד ומגירה בצמד בקר לאיכר וחמור לחמר
לרבנן לא נוטל נוטל [1]
לר' אליעזר לא נוטל לא נוטל

פרק שביעי

"אין מחשבין חדשים להקדש - אבל הקדש מחשב חדשים", מהו הביאור והדין בזה?

האם מחשבים חדשים? בכמה הוא פודה?
בא לגאול שנתים וחצי לפני יובל אין מחשבים בשלשה סלעים וג' פונדיונים [2]
בא לגאול שנה וחצי לפני יובל מחשבים בחמשים סלעים [3]

המקדיש שדה אחוזה שנה או שנתים לפני היובל או אחריו האם היא קדוֹשה, וכיצד היא נפדית?

האם השדה קדוֹשה? כיצד היא נפדית?
בשנה או שנתים לפני היובל קדוֹשה, אמנם עצה טובה שלא יקדיש בחמשים שקלים [4]
בשנה אחר היובל קדוֹשה לרב: נידונת בגירוע
 
לשמואל: נידונת בחמשים [5]

ערכין דף כד. א

המקדיש שדהו בשנת היובל עצמה, מה הדין?

אליבא דר' יהודה
שיוצאת לכהנים ביובל בדמים [6]
אליבא דר' שמעון
שיוצאת לכהנים ביובל בחנם
לרב קדוֹשה, ונפדית בחמשים סלעים קדוֹשה, ונפדית בחמשים סלעים [7]
לשמואל קדוֹשה, ונפדית בחמשים סלעים [8] אינה קדוֹשה כל עיקר

ערכין דף כד: א

לרב ושמואל הנ"ל, על איזה שנים נדרשים הפסוקים דלהלן?

"אם משנת היובל [9] יקדיש שדהו"
(ויקרא כז:יז) - נידון בחמשים
"ואם אחר היובל יקדיש שדהו"
(שם פסוק יח) - נידון בגירוע
לרב בשנת היובל - נידון בחמשים אחר היובל - נידור בגירוע
לשמואל שנה ראשונה של יובל - נידון בחמשים שאר שנים אחר שנה ראשונה - נידון בגירוע

לרב ושמואל הנ"ל, מה ס"ל אליבא דרבי ורבנן במקדיש בשנת היובל עצמה?

אליבא דרבי ד"ראשון" וכו' וראשון בכלל [10] אליבא דרבנן ד"ראשון" לאו בכלל
לרב קדוֹשה, ונפדית בחמשים סלעים אינה קדוֹשה כל עיקר [11]
לשמואל אינה קדוֹשה כל עיקר [12] אינה קדוֹשה כל עיקר

ערכין דף כד: א

למה הוצרכה הגמ' לפרש בטעמו של רב, שגם אינו סובר את הק"ו של שמואל, וגם שהוא דורש מקרא לרבות לשנת היובל, ולא סגי בטעם אחד? [תוד"ה מאי].

אם סתר לק"ו למה הוא צריך פסוק [13] אם יש לו פסוק למה צריך לסתור לק"ו [14]
לתוס' שלא נאמר שבשנת היובל נידון בשויו [15] שלא נאמר דאתא ק"ו
 
ומפיק ליה מקרא
למ"ו הרמ"ר שלא נאמר שבשנת היובל אינו קדוש [16]

לרב ושמואל הנ"ל, לרבי דאמר "נותן סלע ופונדיון לשנה",
אי הוה ס"ל כרבנן או כר' יהודה, כמה היה צריך לתת לשנה?

לר' יהודה דמשך יובל מ"ט שנים לרבנן דמשך יובל נ' שנים
לרב שמקדישים ביובל [17] סלע ופונדיון לשנה סלע לשנה
לשמואל שאין מקדישים ביובל [18] סלע וב' פונדיונים לשנה סלע ופונדיון לשנה
-------------------------------------------------

[1] מבואר בגמ' דסברת רבנן דצמד בקר וחמור הם חשובים נכסיו של אדם ולא כלי אומנותו, ולכן גובים מהם, משא"כ שני מצעדין ושני מגירות שאינם חשובים נכסיו אלא רק כלי אומנותו.

[2] פי', אין מחשבים חדשים להקדש להיות נידון בשנתים וחצי, לומר שיתן שנים וחצי סלעים ופונדיונים, אלא נחשב כג' שנים שלמות. וכן בכל פעם שיש עד היובל כמה שנים וכמה חדשים כגון חמש וחצי שנים, נידון לחומרא ונותן ו' סלעים וו' פונדיונים.

[3] פי', כשיש ריוח להקדש אם נחשוב חדשים, כגון בשנה וחצי קודם היובל, שבזה אם לא נחשב לחדשים ונחשב לשנה שלמה - יפסיד הקדש - דיפדה בגירוע של שני סלעים ושני פונדיונים, ולכן הדין שבאופן זה מחשבים חדשים, שאז אין כאן שנתים שלמות ואינו נידון בגירוע - וצריך לתת חמשים סלעים. וע' לקמן (דף כה.) טבלא ראשונה.

[4] גזה"כ הוא מקרא "על פי השנים הנותרות" שאין נידון בגירוע אלא בשתי שנים שלמות דמיעוט שנים שתים, אבל כל שהקדישה תוך שתי שנים לפני היובל אינו נידון בגירוע, דהיינו שאינו משלם לפי סלע ופונדיון לשנה, אלא משלם לכל החמשים שקלים לכל זרע חומר שעורים. ולכך עצה טובה ש"יהא אדם חס על נכסיו ואל יקדיש פחות משתי שנים". [ואף שכל מקדיש בשנה ראשונה של יובל הדין כן שפודה בחמשים סלעים ולא בגירוע, וא"כ למה לא אמר התנא שלא יקדיש מהטעם שיהא חס וכו'. תירצו התוס' (בד"ה רב), דבשנה ראשונה אדם יודע שכך הדין וקיבל על עצמו, אבל בתוך ב' שנים ליובל יש לחוש שלא ידע לדין המיוחד הזה, ולכן השמיע התנא לעצה הנ"ל שלא יקדיש. ועוד, דמקדיש בשנה ראשונה יש לו תקנה לחכות כמה שנים עד סמוך ליובל ואז יפדה בגירוע ובזול, משא"כ במקדיש תוך ב' שנים ליובל שאדרבה אם יחכה יפסיד את שדהו לגמרי ביובל, ואין לו ברירה אלא לפדות בחמשים שקלים].

[5] פי', לרב כיון שקדוֹשה בשנת היובל עצמה, א"כ כבר שנה אחר היובל הוי שנה שניה, ויש אפשרות לידון בגירוע. אולם לשמואל שאינה קדוֹשה ביובל, א"כ השנה הראשונה שאפשר להקדיש זה בשנה שאחר היובל, ועל זה נאמר שפודה בחמשים, ורק משנה שניה שאחר היובל פודה בגירוע.

[6] לקמן (דף כה:) נחלקו ר"י ור"ש בשדה שלא נגאלה עד שנת היובל שדינה לצאת לכהנים, האם יוצאת מהקדש בלא פדיון, או שצריכים הכהנים לפדותה בדמיה כדי להוציאה. לר"י אין יוצאת בלא פדיון, ולר"ש היובל מוציאה מהקדש ומתחלקת לכהנים בלא דמים.

[7] ואף שס"ל לר"ש שהיובל מוציאה מהקדש לכהנים בלא דמים, וא"כ לכאורה איכא למימר ק"ו "ומה קדוֹשה כבר - יוצאה עכשיו, שאינה קדוֹשה - אינו דין שלא תקדש", מ"מ ס"ל לרב שכיון שלא יוצאת לבעלים אלא לכהנים, לא חשוב יציאת יובל, דאדרבה "כהנים משולחן גבוה קא זכו", דהיינו מכח הקדש הם זוכים, וא"כ ליכא ק"ו לומר על שאינה קדוֹשה שלא תקדש.

[8] כן מבואר בגמ', שכל טעמו של שמואל הוא מכח הק"ו הנ"ל, ולר' יהודה דס"ל שיוצאת לכהנים בדמים, א"כ אין הקדש יוצא ע"י היובל בכלל, וליכא לק"ו הנ"ל בהקדש, ועל כרחך ששמואל ס"ל דוקא כר"ש, אבל לשיטת ר"י הוא מודה דקדוֹשה השדה בשנת היובל.

[9] פי', דרב דריש "משנת היובל" - ושנת היובל בכלל ואם הקדישה - היא קדוֹשה ונפדית בחמשים.

[10] פי', דלעיל (דף יח.) נחלקו רבי ורבנן במה שאמרה תורה (שמות יב:טו) "מיום הראשון עד יום השביעי" האם גם יום ראשון ושביעי בכלל אפי' בלי ריבוי מיוחד, או שצריך ריבוי מיוחד לומר שגם בהם יש מצות אכילת מצה. רבי ס"ל דלא צריך ריבוי, והכי נמי כאן שאמרנו "אם משנת היובל יקדיש שדהו כערכך יקום", הרי שגם שנת היובל עצמה בכלל, להיות נידונת בחמשים סלעים.

[11] מבואר בגמ' שרב מודה אליבא דרבנן שאינה קדוֹשה כל עיקר, דכיון דס"ל לרבנן שאין ראשון בכלל, הכי נמי בקרא "משנת היובל" אין שנת היובל עצמה בכלל דין הקדש ופדיון שדה אחוזה. [ואליבא דרבנן מוקי רב לברייתא שאמרה "ובשנת היובל עצמה לא יקדיש", והיינו שאינה קדוֹשה כל עיקר].

[12] ואפי' שס"ל לרבי שראשון בכלל, כאן בקרא "משנת היובל" אין לומר כן, דדוקא גבי מצה דכתיב "מיום הראשון עד יום השביעי" שייך לשון "מיום" כיון שכתוב "עד", אבל כאן שלא כתוב "עד" לא שייך לשון "משנת" אם לא שבא לומר ששנת היובל עצמה לאו בכלל גם לרבי. ותוס' (בד"ה מאי, בסופו) פירשו, שכיון שכאן לשמואל יש ק"ו, הק"ו מוציא ממשמעות הפסוק ואומר ששנת היובל אינה בכלל.

[13] פי', הוקשה לתוס', דהרי כל מה שחידש שמואל שאי אפשר להקדיש בשנת היובל עצמה, הוא מחמת ק"ו "ומה קדוֹשה כבר - יוצאה עכשיו, שאינה קדוֹשה - אינו דין שלא תקדש", ומשמע שבלא הק"ו הזה פשיטא שאינו יכול להקדיש בשנת היובל עצמה כשאר שנים, וא"כ מדוע צריך רב לפסוק ד"משנת היובל" ולדורשו כרבי שגם בשנת היובל מקדיש אחר שכבר סתר לק"ו דשמואל.

[14] עוד הוסיפו תוס' להקשות להיפך, דאחר שיש לרב פסוק ד"משנת היובל" ששנת היובל בכלל, למה היה צריך לסתור את הק"ו של שמואל ולומר "סוף סוף לבעלים מי קהדרא - לכהנים הוא דנפקא", דהיינו שלגבי הקדש אין היובל מוציא מכח הקדש אלא הכהנים משולחן גבוה זוכים, תיפוק ליה ממה דאתא קרא לרבויי לשנת היובל שקדוש בה.

[15] פי', דאם נדרוש "משנת היובל" כרבנן לשנה שאחר יובל, הרי ששנת יובל עצמה אינה כתובה כלל בתורה, וגם על הצד שנסתור את הק"ו ונאמר שכן קדוש בשנת היובל, מ"מ לא יהיה נידון בחידוש התורה "זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף", אלא יהיה נפדה בשויו, ולכך צריך רב לומר שדרשינן לקרא "משנת היובל" כרבי לומר ששנת היובל בכלל ונידון בחמשים שקלים. [אלא שהוקשה לתוס' (לקמן בד"ה אמר) על פירוש זה, דא"כ אליבא דרבנן הנ"ל שסוברים ש"משנת היובל" היינו שנה שאחר יובל, למה הם אומרים בברייתא ש"בשנת היובל עצמה לא יקדיש" והיינו שאינה קדוֹשה כל עיקר, נימא כנ"ל שקדוֹשה רק שאינה נגאלת בחמשים שקלים אלא בשויה, ומטעם שאין ריבוי על שנת היובל בתורה].

[16] פי', דכיון שלא נזכרה שנת יובל בתורה, א"כ זה עצמו סבה לומר שלא יהיה קדוש בשנת היובל בכלל, ולכן הוצרך רב לדרוש כרבי לקרא ד"משנת היובל", לומר ששנת היובל בכלל.

[17] ולכך אמרה הגמ', שלשיטתו על כרחך רבי שאמר "סלע ופונדיון לשנה" - כר' יהודה ס"ל, דאם כרבנן שמשך יובל נ' שנה, הרי שחמשים סלעים המתחלקים לנ', הם סלע אחד בדיוק לשנה ולא יותר.

[18] ולכך אמרה הגמ', שלשיטתו על כרחך רבי שאמר "סלע ופונדיון לשנה" - כרבנן ס"ל, דאי לר' יהודה שמשך יובל מ"ט שנה, ובשנת היובל לא מקדישים, הרי ששני הקדש הם רק מ"ח שנים וכשנחלק חמשים סלע במ"ח שנים יעלה סלע וב' פונדיונים לשנה, ולא מצינו שום תנא שסובר כן.

-------------------------------------------------

עוד חומר לימוד על הדף