א) תוד"ה שמץ פסול, דבר עכו"ם. צ"ע באא"ב לרש"י אין בוקדין מן המזבח ולמעלה דכבר בדקוהו, ובודאי לא נתחדש ממזרות מאז, משא"כ לתוס' איך אפשר לסמוך אבדיקה שנעשית הרי אולי הדברים נשתנו?
ב) ובתוד"ה ואנא, מכאן אין ראיה, אך יש להביא ראיה מפרק החולץ, צ"ע טובא דהתם איירי במי שכבר הוחזק לנו שהוא ישראל, ומה ענינה להכא?
שווארץ
שלום וברכה
א) לא חיישינן לשמץ ע"ז בכהן שנכנס לעבודה. ולכן לא בודקים מן המזבח.
ב) 'זיל גלי' היינו למקום שאין מכירים אותך. הרי שנאמן גם כשלא הוחזק.
כל טוב.
יוסי בן ארזה
תוס' הביאו שני ראיות מפ' החולץ, אחד שאמר לו זיל גלי, וכמובן איירי שילך למקום שאין מכירין אותו, ואינו מוחזק שם, אבל תוס' הביא עוד ראיה מנאמן אתה לפסול עצמך ואי אתה נאמן לפסול בניך, ושם לכוארה איירי בהוחזק?
עוד צריך לי עיון בתוס' עירובין לד: שהיבאו מגמרא ביצה לד: שטבל אינה מוקצה אחר שתיקנו, וצ"ע דבגמרא ביצה התם איירי היכא שאמר לפני השבת מכאן אני אוכל למחר?
שלום וברכה
א) בפשטות לא נראה שמדובר שם בשהוחזק.
ב) מטבל הוכיחו התוס' שאיסור דרבנן לא עושה את הדבר כמוקצה מחמת איסור. ולכן כל דבר שמצד עצמו אינו מוקצה, כגון פירות העומדים לאכילה, אינם נעשים למוקצה בגלל האיסור שיש בפחיתת הבית.
כל טוב
יוסי בן ארזה
