א) זה דיוק יפה מאד אמנם נלע"ד שי"ל שאין כוונת רש"י בפירושו על הש"ס לבא ולפסוק הלכה דעי' ב"י או"ח סי' י (סוף ס"ו ד"ה ולענין) שכתב שרש"י מפרש הוא ולא פסקן. וכוונת הב"י שאין דרך רש"י כדרך הרמב"ם כי הרמב"ם חיבר ספר שמטרתו לסכם את ההלכה שיוצאת מהגמרא, משא"כ רש"י דרכו לפרש את הגמרא כדי להקל על הלומד אבל אין דרכו לכתוב איך קיי"ל להלכה. לכן נראה שמ"ש רש"י כאן ומינה ילפינן לאחריני קאי בין לרבי אליעזר בין לרבנן למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה, דהיינו שלר"א ילפינן ממגדף שכל הנסקלין בתלייה ולרבנן ילפינן ממגדף רק שגם העובד ע"ז בסקילה, אבל אין כוונת רש"י להכריע אם הלכה כר"א או כחכמים.

ב) ועי' רש"י פ' תצא (כא:כב), וז"ל, רבותינו אמרו כל הנסקלין נתלין והעיר שם הרמב"ן שכל הנסקלין נתלין דברי יחיד הם והלכה כדברי חכמים שאינו נתלה אלא המגדף והעובד ע"ז. אבל במזרחי שם כתב שאע"פ שהלכה כחכמים מ"מ פירוש האגדה על סמיכות הפרשיות הללו (כמ"ש רש"י בחומש סמיכות הפרשיות מגיד שאם חסים עליו אביו או אמו סוף שיצא לתרבות רעה ויעבור עבירות ויתחייב מיתה בבית דין) לא אתיא אלא אליבא דר' אליעזר, ודרכו של רש"י ז"ל בפי' החומש הוא שאינו מביא אלא המדרשות הקרובות לפשוטו של מקרא בלבד בין אם הם על פי ההלכה בין אם אינם ע"פ ההלכה. וכאן שהמדרש של סמוכים הללו קרוב לפשוטו של מקרא רדף אחריו רש"י והמשך ביאורו על פי המדרש ההוא, עכ"ל המזרחי. ונראה שזה דומה למ"ש ב"י הנ"ל שכמו שדרך פרש"י על הש"ס אינו לפסוק ההלכה כן דרך פרש"י על התורה אינה לפסוק הלכה אלא להביא המדרשות שהם קרובות לפשוטו של מקרא.

יישר כח

דוד בלום