הנה יש לחקור בהא דשכיר שעות דיום גובה כל היום האם היינו דוקא כשיש שהות לבעל הבית לשלם אבל כשנגמר מלאכתו סמוך לשקיעה אז ליכא דין גבייה ביום ולא עובר בלא תבא או דילמא לא שנא
ועיין רש"י ב"מ קיא. שכיר שעות דיום - שנשכר לו מן הבקר עד חצות
גובה כל היום - דהא כלתה שכירותו מחצות ואיכא בלא תבא
ולכאורה מבואר מדבריו דרק כשנגמר מלאכתו בחצות איכא לא תבא ויש לעיין מה השיעורים והגדר בזה
וע"ע גמרא ב"מ קיב הנותן טליתו לאומן כו' נתנה לו בחצי היום מששקעה חמה עובר כו'
ומבואר כנ"ל וצ"ע בזה
שמואל דוד בערקאוויץ, לייקווד ארה"ב
לכבוד שמואל,
לשון החפץ חיים: בחצי היום - לאו דוקא דהוא הדין בסוף היום כל שהוא לפני שקיעה ויש פנאי לשלם עד השקיעה, עכ"ל (אהבת חסד חלק א פרק י סעיף א ונתיב החסד אות ג).
בודאי רשי עד חצות הוא לאו דוקא, וכן מבואר במתיבתא בבאורי רשי. והוכחה לכך שרשי בעצמו בהמשך מסביר ששכיר לילה צריך לשלם עד עלות השחר כי "נשתעבד לו קודם לכן", ומשמע אפילו קרוב לסוף הלילה (אבל אם אין פנאי לא שייך לחייב בעל הבית).
ונראה שלשון בחצי היום פירושו שחלק מהיום עבר וחלק לא עבר, ו"חצי" פירושו לא שלם. וכן בחושן משפט סי' של"ט-ד' נזכר שכיר שעות ולא מובא שום הבדל מתי נגמר השעות.
כל טוב
ראובן וינר