שיטת רש"י ותלי ליה: מנין לרש"י לכתוב ד"תלי" מלשון לתלות על העץ נגד הירושלמי (כדפירש הראש)
לכבוד אהרון,
הב"ח בחושן משפט ס' ס"ז מסביר את שיטת רש"י, וכן מובא בש"ך חו"מ ס"ז-י"א.
קודם כל, לא ביטלנו בזה הלכות שמיטה כי באמת הלוה אינו חייב להחזיר אלא שהוא רוצה להחזיר מעצמו והמלווה אמר לו כמצות התורה "משמט אני", כדי לקיים מצות התורה של "וזה דבר השמיטה". אחרי שהוא קיים מצוה זו על ידי אמירת "משמט אני", זכותו המלאה של המלווה לקבל את הכסף!
בלשון הב"ח : "ולמה זה יחזור, ליטול המעות שכבר נתן שהרי אין עליו אלא לומר אעפ"כ ולא ליטול המעות והלכך יכול לתלותו על העץ וכו'".
וזה יותר נראה לרש"י מפירוש הירושלמי .
כל-טוב,
ראובן וינר
קודם כל, תודה רבה לכם בשביל הכל.
ביחס לתשובתכם, מכל מקום, זאת לא תשובה מלאה. שאלתי הייתה יותר ביחס למה רש"י חולק על הירושלמי. כלל בידינו שכל מקום שאפשר לסדר הסוגיה בדרך שלא תהא מחלוקת בין הירושלמי לבבלי צריכים לסדר את הדבר כך (וכך מסביר למעשה גם הראש וכמה ראשונים). כלל מובא ביד מלאכי כללי פוסקים שני תלמודים אות י' וזה לשונו... דאפשר לן דלא לשווי פלוגתא בין הגמרא דידן לירושלמי עבדינן, בית יוסף סימן ר"א ורי"ז ד'ה הנודר מן החלב ומביא עוד מקורות. . . ואף על פי שהפרוש רחוק קצת . . .עכ"ל.
יכול להיות גם שרש"י יחלוק על כלל זה אבל אם כן מה הדבר שמכריח אותו כל כך לפרש בדרך זו נגד הירושלמי.
שכר כפול מן השמים, אהרון ברכא הי"ו
לכבוד אהרון,
הירושלמי בשביעית י-א כותב "אומר לו בשפה רפה והימין פשוטה לקבל". רש"י כידוע מסביר את לשון התלמוד על פי הפשט כמה שאפשר, והלשון "תלי ליה" משמע טפי שתולה "אותו" (על עץ) ולא שתולה "בו" (את עיניו), מדלא אמרו "תלי ביה", ולא שתולה "לה" (לזרועו) מדלא אמרו "תלי לה", וגם מדלא פירשו מה הוא תולה.
כל- טוב,
ראובן וינר