כ' הגאונים שליט"א, חברי כולל עיון הדף
פא: תוס', וליכא להקשות ניכבישנהו דניידי
יל"ע דבשלמא בזבחים שייך למיכבשה, שהבהמות ינידו מאליהם אבל הכא מאי ניכבישנהו שייך, הרי כל שהוא ינוד אותם, נמצא שלקח אותם ממקום קבוע
אברהם יוסף שווארץ
שלום
גם בזבחים קושית הגמרא היא שהאדם ינייד אותם כמבואר בלשון "נכבשינו דניניידו' וכפרש"י.
ואין זה כלקיחה ממקום הקבוע מפני שמפזר את כל התערובת ומבטל בכך את מקום הקביעות, וכשיבוא אחר כך ליקח אחד הרי לא לוקח ממקום הקביעות של האיסור כי התערובת כבר אינה בעולם.
יוסי בן ארזה
לא הבנתי
לשון הגמ' בזבחים "וניכבישינהו דניידי" וברש"י נכוף אותם שינודו דלא ליהוי קבוע, דהיינו שנכוף הבהמות שהם ינידו, ולא שאנחנו ננייד אותם
ובשטמ"ק שם הק' דעדיין הוי פריש לפנינו, ותי' דנכוף אותם שינידו שלא לפנינו, אבל עכ"פ בודאי אנחנו לא מניידים אותם
אמנם התוס' בזבחים כתבו שנכבשינהו באופן שיפרשו ממקום קביעותם שלא בפנינו, כי אם יפרשו בפנינו הו"ל כספק במקום הקביעות, אבל יש אומרים שאם נתפזר העדר כולו אעפ"י שנתפזר בפנינו אין כאן קבוע. ע' ב"י וש"ך סי' ק"י סקל"ה מהרשב"א בתורת הבית. וכן צידד בספר חק נתן בזבחים שם בפירוש דברי התוס' שם.
גם אפשר לנייד ע"י גוי, שי"א (ב"ח) דהוי כשלא בפנינו. ושמא אף כשאומר ליהודי אחר לפזר את התערובת בלא לומר לו שיש כאן איסור והתר לא חשיב קבוע.
(ומהרש"ל בחכמת שלמה כאן כבר תמה על התוס' כדבריך. וע' זרע יצחק).
יוסי בן ארזה