יט. רשד"ה ואם בשביל שידחו ידיו, גלי דעתיה דניחא ליה בהך נפילה,
יש לתמוה למה הוזכר למימר דניחא ליה בהך נפילה, והרי ניחא ליה שידחו ידיו, ונמצא שהמשקה שהם על ידיו הם תחילתו לרצון, ומכשירים אף בלי שיהיו סופן לרצון על הפירות?
אברהם יוסף שווארץ
שמחה גדולה לשמוע ממך עוה"פ רבי אברהם יוסף שליט"א!
א) נראה כוונת רש"י שנפילת הפירות לתוך המים היא המכשירה אותם, רק שלא ידענו בשעת הנפילה אם ניחא ליה לבעלים בהך נפילה, ורק עכשיו שנתכוין להדיח ידיו בזה מגלה דעתו שניחא ליה, ולכן כתב רש"י שמקבלין טומאה מעכשיו כי רק עכשיו נתגלה לנו שניחא ליה.
עכ"פ רש"י כתב שניחא ליה בהך נפילה כי הנפילה היא היא שמכשרת את הפירות.
ב) מסתבר שכתר"ה שליט"א נתקשה בדברי רש"י אלו כמו שהקשה בטורי אבן כאן וכי לא היה באפשרי להדיח ידיו בתוך אמת המים זה בלא נפילת פירות הללו א"כ איזה גילוי דעת יש כאן שניחא ליה בנפילת הפירות לתוך אמת המים, עיי"ש (וכה"ג הקשה במשנה אחרונה מכשירין פ"ד מ"ז דבלא נפילת הפירות היה יכול להדיח ידיו במים ומה חשיבות נפילה היא זו). ובשפת אמת כתב שהיה נראה לפרש שהוכשרו הפירות במים שעל ידיו אחר שהוציאם מן המים כיון שניחא ליה במים שעל הידים, ע"כ. וזה משמע כדברי כתר"ה שליט"א שהמשקה שעל הידים הם תחילתו לרצון. אמנם כתב שפת אמת שלשון רש"י אינו יודע ליישב, והיינו דלרש"י משמע שהניחותא היא על נפילת הפירות למים.
ג) וראיתי באור החמה כאן שתירץ דאיירי שהאדם אומר שבלא סיבת נפילת הפירות שרצה להוציאם לא היה בא עכשיו לטהר את ידיו ולכך נמצא דגרם הטהרה היה ע"י הנפילה עיי"ש ונראה ההסבר שלפעמים אדם עושה דבר שהוא שמח ממנו בסוף אבל לולי שהיה קורה משהו אחר לא היה עושה דבר זה לכתחילה א"כ אולי כאן מיירי שהיה יום חם ויש אנשים שאפילו מתרחצים בתוך אמת המים ביום כזה אמנם הרבה אנשים לא נעים להם להכנס לתוך אמת המים רק בגלל החום אבל אם יש סיבה שמכריחה אותם לפחות לקרר את הידים באמת המים אז הם שמחים בדיעבד שהדיחו את הידים במים וכן הוא כאן שלולי שנפלו הפירות למים לא היה חושב להדיח ידיו במים אבל אחרי שכבר נפלו הפירות למים האדם שמח שהחליט להכניס ידיו לתוך המים.
ד) על פי הנ"ל אפשר להבין דברי הר"ש:
נראה שעל פי הסברא שכתבתי לעיל ג) יש לבאר דברי הר"ש שהניח השפת אמת כאן בצ"ע, דעי' ר"ש מכשירין פ"ד מ"ז, וז"ל, דאחשבה להך נפילת פירות ליטול ידיו בהגבהתן והוה ליה משקה שסופו לרצון דאע"פ שאין תחלתו לרצון הרי זה בכי יותן, עכ"ל. וכתב שפ"א, וז"ל, וראיתי בר"ש שהוסיף ביאור דכל שסופו לרצון סגי וצ"ע, עכ"ל.
ה) וע"פ הנ"ל נראה לענ"ד לפרש דברי הר"ש דהנה כשנפלו הפירות למים לא שמח אדרבה הוא הצטער כי הפירות נרטבו וחשש שיתקלקלו, לכן אין תחילת הנפילה לרצון, אבל אח"כ הוכרח להכניס ידיו למים כדי להוציא הפירות מן המים שלא יתקלקלו ובזה שמח כי נטל ידיו, וי"ל שגם קירר ידיו. א"כ הוי סופו לרצון אע"פ שאין תחלתו לרצון ותנן ריש מכשירין או שסופו לרצון אע"פ שאין תחלתו לרצון הרי זה בכי יותן
כל טוב
דוד בלום
למה רש"י צריך להגיע לניחא ליה בהך נפילה:
א) שוב שמתי לב שכנראה קושית כתר"ה שליט"א אינה קושית טורי אבן שפת אמת וחזו"א שהבאתי לעיל אלא הקושיא היא אם אפשר לפרש כמו שפת אמת ורש"ש שהוכשרו הפירות במים שעל ידיו אחר שהוציאם מן המים כי ניחא ליה במים שעל ידיו א"כ למה רש"י כאן ורש"י חולין לא: ד"ה ופירות ור"ש מכשירין שהבאתי לעיל צריכים להגיע לטעם אחר של סופו לרצון הרי בלא"ה הפירות הוכשרו במים שעל ידיו?
ב) ונראה שצריך לתרץ בפשיטות שנפק"מ היכא שלא נוגעות ידיו בפירות כי אע"פ שהכניס ידיו לתוך אמת המים מ"מ בסוף לא נגע בפירות ומ"מ לרש"י מכיון שניחא ליה בזה שנפלו הפירות למים (כי אח"כ הדיח ידיו במים וכמו שכתבתי לעיל בס"ד) א"כ אע"ג שלא נגעו ידיו בפירות מ"מ הוכשרו במה שנפלו הפירות לתוך המים.
דוד בלום
