בבא קמא דף ח.
כבוד מו״ר הרה״ג שליט״א אחדשה״ט
א) רש״י ד״ה מכרן לא' או לג' בני אדם - ביום א' מי שהיה עליו נזקין וכתובת אשה וב"ח והיו לו עידית ובינונית וזיבורית.
לכאורה הול״ל ״מי שהיה עליו נזקין ובע״ח וכתובת אשה״ דומיא לסוף דבריו ״עידית בינונית וזיבורית״ וצריך ביאור.
ב) רש״י ד״ה כולן נכנסו תחת הבעלים - נכנסו הלקוחות כדין המוכר ומי שלקח עידית יפרע לניזק ולוקח בינונית ישלם את החוב ולוקח זיבורית את הכתובה.
יש לעיין מדוע אצל נזיקין נקט לשון ״יפרע״ ואצל בעל חוב נקט לשון ״ישלם״ ויש להעיר עוד דאצל נזיקין שייך לשון תשלומין ״מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם״ ואצל בעל חוב שייך לשון פרעון ״פריעת בע״ח מצוה״ וצ״ע
החותם בכבוד רב,
שמואל דוד בערקאוויטש
א) איני יודע.
ב) שמא בא לרמז על תירוץ ראשונים לשאלת התוס' מדוע הנזקין גובים מן הלקוחות, ותירצו שמדובר שנתחייב המזיק לשלם בשטר או קנו מידו או בהעמדה בדין. ולכן נקט לשון פירעון, דהוי כפירעון חוב.
ומה שנקט בבע"ח לשון ישלם, כדי לגוון הלשון.
יוסי בן ארזה