שלום

יש מפרשים (כ"כ הלבוש, והסכים עמו הכנה"ג) שהעניין של המאנה את עצמו הוא המשך העניין הראשון - שהעבריין במזיד אין מצווין על אונאתו שאינו בכלל 'עמיתו', והרי הוא גרם לעצמו את הדבר. וזו הכוונה שמאנה את עצמו, שגרם לעצמו את אותו הצער בכך שעובר עבירות.

ונראה לפרש (ואולי זה נכלל בפירוש הסמ"ע) שמי שרגיל לזלזל בעצמו גם אחרים אינם מצווים מלאנותו בדבר זה שהוא עצמו אינו מקפיד עליו. שהרי גם לאדם עצמו אסור לצער עצמו, אז אחת מהשתיים: או שמראה שאינו מצטער בדבר, הלכך אין כאן אונאה, או שהוא עובר על איסור זה במזיד, על כן אין מצווים לאונותו, שאינו בכלל 'עמיתו' לעניין זה.