עשרה בטבת תשע"ז

לכבוד ידידי הרב המתמיד והמעמיק הר"ר שמואל דוד בערקאוויטש נר"ו,

א) במסכת בבא קמא (מז.,מז:) תנן, הכניס שורו לחצר בעל הבית שלא ברשות וכו' נפל לבורו וכו' היה אביו או בנו לתוכו משלם את הכופר: ע"כ.

ופירש רש"י וז"ל, היה אביו או בנו. של בעל הבית בתוכו: משלם את הכופר. בגמרא פריך הא תם הוא, ואמאי נקט הכי: עכ"ל.

והעיר מע"כ בחכמה, מה זה שקבע רש"י כאן דיבור לומר שלשון "אביו או בנו" דתנן, היינו אביו או בנו "של בעל הבית", ואיזה צורך יש כאן לפרש כן, וצ"ב, עכ"ק.

ועוד יש לי להקשות על פירוש רש"י בהך בבא דמתניתין, מה זה שהאריך לומר "בגמרא פריך הא תם הוא ואמאי נקט הכי", למה נקט שהקושיא היא "אמאי נקט הכי", והלא בפשוטו הקושיא היא שאין כופר בתם, ואין זאת קושיא למה כתב כן תנא, אלא היא קושיא על עיקר הדין הנאמר כאן, וצ"ב.

ובפרט שהרי לשון הגמרא בקושייתה היא "ואמאי, הא תם הוא", ונמצא שהאריך רש"י וכתב שש מלים ["הא תם הוא ואמאי נקט הכי"] במקום ארבע מלים ["ואמאי, הא תם הוא"] של הגמרא עצמה, ואינו מובן כלל מה הוסיף בזה, וצ"ב.

ב) ונראה מבואר בזה, על פי הא דאיתא להלן (מח:), היה אביו או בנו לתוכו משלם את הכופר: ואמאי, הא תם הוא, אמר רב במועד ליפול על בני אדם בבורות עסקינן, [ומקשה] אי הכי בר קטלא הוא, אמר רב יוסף דחזא ירוקא ונפל, שמואל אמר הא מני רבי יוסי הגלילי היא דאמר תם משלם חצי כופר, עולא אמר רבי יוסי הגלילי היא דאמר כרבי טרפון, דאמר קרן בחצר הניזק נזק שלם משלם, הכי נמי כופר שלם משלם, [ומקשה] בשלמא לעולא היינו דקתני "היה אביו או בנו לתוכו", אלא לשמואל מאי איריא אביו או בנו, אפילו אחר נמי, [ומתרץ] אורחא דמילתא דקתני: ע"כ.

ומפרש רש"י שם וז"ל, בר קטלא הוא. בנפילה קמייתא, והיאך בא לידי מועד וכו': דחזא ירוקא. עשב על פי הבור ובא לאכול ונפל וכו' לכופר של שן ורגל וכו' והכא נמי "דחזא ירוקא ונפל" תולדה דשן היא, דמתכוין להנאתו וכו': ושמואל אמר. לעולם בתם, ומתניתין חצי כופר קאמר, ורבי יוסי היא: עולא מוקים לה בתם וכופר שלם: היינו דקתני אביו או בנו. דהוי קרן בחצר הניזק דמשלם כופר שלם, אלא לשמואל דאמר חצי כופר מאי איריא כו': עכ"ל.

הרי יש שלש שיטות בביאור דין כופר של משנתינו, א' לרב הוא כופר שלם של מועד, ב' לשמואל כוונת המשנה היא שמשלם חצי כופר בשור תם, ג' לעולא תם הוא אבל חייב כופר שלם לרבי טרפון, שתם משלם נזק שלם או כופר שלם ברשות הניזק.

וקשה, איך מוקים לה עולא למשנתינו לפי דעת רבי טרפון, והא לא תנן שניזוק בעל הבית אלא שניזק אביו או בנו, ואם כן אין כאן קרן ברשות הניזק כלל, כיון שהניזק אינו בעל הבית, וצ"ע.

ואם תמצי לומר, שגם אשתו ובניו הם טפלים לבעל הבית, וכל היזק של בני ביתו "רשות הניזק" איקרי, אם כן קשה מאי איריא אביו, והלא אביו בודאי אינו חלק מהבעלות של הבית, וגם אם אין לו בית משלו והוא בא לדור אצל בנו אינו אלא אורח בבית זה, ומה שייך לחייב כופר על אביו מצד דין של קרן ברשות הניזק, וצ"ע.

ואם תמצי לומר, שבעל הבית נחשב ניזק במיתת אביו מפני שהוא היורש המקבל את דמי הכופר, ומקבל התשלום הוא "הניזק" על פי דין, קשה לפרש כן, דהא מה אם יש לו עשרה אחים השותפים עמו בירושה.

ובכלל, הרי קשה לומר שדין "ניזק" של פרשת כופר תלוי בראוי ליורשו, ואף על פי שמשלמים כופר ליורשים, מסתבר שהמת הוא הניזק.

בקיצור, קשה להבין למה נקט הש"ס שלפי עולא מדוקדק לשון המשנה של "היה אביו או בנו לתוכו משלם כופר", שהרי אם מצד שבנו היינו ביתו קשה אביו, ואם מצד שהוא היורש של אביו קשה בנו [ואף על פי שבעל הבית יורש בנו קטן מכל מקום תנן "בנו" סתם ואפילו בנו גדול שיש לו בן ליורשו], וכל זה צ"ע.

או תקשה לצד אחר, למה נקט בש"ס לפי עולא ששייך דין של רשות הניזק רק אם "היה אביו או בנו לתוכו", ולמה אין זה נחשב רשות הניזק אם היה שם אדם אחר ברשות בעל הבית, שעדיין יש כאן מזיק שנכנס לרשות פרטית והזיק אחד שזכאי להיות שם, ומה בין אורח לבן משפחה לענין זה, ולמה אין זה מספיק להיות נחשב קרן ברשות הניזק, וצ"ב.

ג) ונמצינו למדים מכאן יסוד גדול, והוא שדין זה של "רשות הניזק" אינו שייך באורח של בעל הבית שניזוק, שכל המחייב המיוחד של רשות הניזק שמחדש חיוב תשלומין בשן ורגל, וגם מחייב את הקרן בנזק שלם לדעת רבי טרפון, הוא דוקא באופן שהנזק נעשה לבעל הבית.

ואמנם דין זה דבעינן היזק של בעל הבית דוקא, אינו מהלכות תשלומי הנזק, אלא תנאי בעלמא הוא בדין מזיק שחידשה תורה, שחייבים על כניסת בהמתו לרשות אחר והיזק שעושה בהמתו לבעל הרשות, אבל יתכן שבעל הבית הוא ניזוק בהיזק זה ואף על פי כן התשלומין ניתנים לאדם אחר.

ונפקא מינה אם ניזוק אביו או בנו של בעל הבית, שהרי מצאנו בדיני התורה שמיתת דור אחד לפניו או לאחריו של אדם מגדירה את האדם עצמו, ומשנה את מצבו, ומאז הוא נחשב "יתום" אם מת אביו ונקרא "שכול" אם מת בנו, אבל אין זה שייך במיתת סבו או נכדו, ואפילו באחיו ואחותו שהוא מתאבל עליהם, אין זה מחדש הגדרה במצב שלו.

ונמצא שרק אם המזיק ממית אביו או בנו של בעל הבית, הרי בעל הבית נחשב "ניזק" על ידי זה.

ושוב נמצא, שכשבא שור מן החוץ לתוך רשותו ומזיק את אביו או את בנו של בעל הבית ואינו ממית אותם, אין זה היזק ברשות הניזק אלא היזק של אדם אחר חוץ מבעל הבית, ואינו חייב כאן יותר ממה שהוא חייב ברשות הרבים, כיון שהיזק או מכה בעלמא שנעשה לאביו או בנו של בעל הבית אינו עושה אותו "ניזק".

אבל אם השור ממית אחד מהם, אז הרי נתחדש חיוב מיוחד של "רשות הניזק", כיון שבעל הבית ניזוק על ידי זה ונעשה יתום או שכול, ואז חייב בעל השור לשלם כופר שלם לדעת רבי טרפון.

ובאמת יש להקשות בסוגיא זו, אהא דפריך "בשלמא לעולא היינו דקתני היה אביו או בנו לתוכו, אלא לשמואל מאי איריא אביו או בנו, אפילו אחר נמי", למה לא הקשו גם על רב שפירש מתניתין במועד ליפול על בני אדם בבורות, והרי מועד חייב גם ברשות הרבים, וצ"ב.

ד) ויש לומר, שאחרי שביאר רב יוסף שדברי רב נאמרו היכא דחזא ירוקא ונפל, נקטינן שהוא חייב מצד כופר של שן ולא כופר של קרן, וכן פירש רש"י, והרי שן ורגל אינם חייבים אלא בחצר הניזק.

ואם כן גם לפי רב יש לפרש משנתינו כמו עולא, שהוא דוקא אם המית אביו או בנו, ולישנא דתנן הוי דוקא, שרק אז יש כאן מזיק בחצר הניזק.

ונמצא שבין רב ובין עולא מודים שחידוש זה של הריגת אביו ובנו של בעל הבית, דהוי גדר של "חצר הניזק", הרי הוא עיקר במשנתינו, ורק שמואל חולק על זה ואומר דאורחא דמילתא נקט ואין זה לשון חשוב.

והנה בחידושי הרשב"א הקשה, למה חולק שמואל על עולא, והלא יש בדברי עולא עצה להשאיר את המשנה כמשמעה, שבעל השור משלם כופר שלם. ותירץ, שפוסק שמואל כרבי יוסי הגלילי אבל לא כרבי טרפון, ואינו רוצה לפרש משנתינו שלא כהלכה.

ולדעת רש"י הרי הדבר מבואר מתוך הסוגיא עצמה, שטעמו של שמואל לחלוק על עולא הוא משום שאינו מוכן לקבל את החידוש שהריגת אביו או בנו של בעל הבית נחשבת כמזיק ברשות הניזק.

ואע"פ שהביאה הסוגיא בבא זו של "היה אביו או בנו לתוכו" כראיה לעולא נגד שמואל, הוא רק להורות שיש לעולא מהלך מחודש בביאור הלכה זו ושמואל חולק עליו, אבל לפי האמת הרי שמואל מדחה את כל שיטתו של עולא מהאי טעמא גופא, שאינו מוכן לפרש שהריגת אביו או בנו של בעל הבית היא היזק "ברשות הניזק".

ה) ונחזור בזה למה שפירש רש"י במשנתינו, שקושיית הגמרא היא "אמאי נקט הכי". ולפי הנ"ל הרי הדברים מבוארים, שאין עיקר הסוגיא כאן לחפש אוקימתות בעלמא לחיוב כופר, אלא שרוצים לפרש למה נקט תנא דין של כופר במשנה זו, ועל כרחך שיש בו חידוש יסודי בכל המחייב של המכניס שורו לחצר של בעל הבית שלא ברשות והזיק שם.

ועיקר התירוץ על זה הוא שבא תנא לחדש שדין חצר הניזק תנאי בעלמא הוא, ושייך חיוב בחצר הניזק גם באופן שאין התשלום הולך לידי הניזק, ולזה הרי גם מיתת אב או מיתת בן היא גדר של היזק בחצר הניזק, לכל הדינים התלויים בזה, שכיון שבעל הבית ניזק על ידי המיתה הרי המזיק חייב כופר ליורשים.

[אלא שצריכים לומר לפי זה, שמה שאמר שמואל שמשנתינו רבי יוסי הגלילי היא ומשלם חצי כופר, היינו שהוא דוחה את דברי המקשן, ואינו דואג לפרש "אמאי נקט הכי" כלל, שאין חידוש בתשלום כופר זה כלל. וזהו שקבע רש"י דיבור המתחיל "ושמואל אמר", להורות שבא שמואל ואינו מתייחס לכל הקושיא והוא משאיר את המשנה בשור תם, ולשון "משלם את הכופר" לאו דוקא, ומתניתין חצי כופר קאמר.

ועיין בחידושי הרשב"א שהקשה, מה היא קושיית הש"ס והא תם הוא, ולמה אינו פשוט לומר שיש כופר בתם כמו רבי יוסי הגלילי. והוא מתרץ שעיקר הקושיא הוא למה נקט כופר שלם אי איירי בתם, יעו"ש.

ונמצא לפי דבריו, שכשאומר שמואל שאין כאן כופר שלם, הרי הוא דוחה את כל יסוד קושיית המקשן ואינו חש לתרץ את המשמעות של כופר שלם, משמעות שגרמה לכל הקושיא ולכל הסוגיא. ורק תירוצים של רב ועולא דאגו ליישב טענת המקשן.

והרי לפי רש"י נקטינן, שעיקר הקושיא הוא מה באה המשנה ללמדנו בציור זה של תשלום כופר בנכנס שלא ברשות, ודלא כפירוש הרשב"א בתוכן הקושיא. אבל גם הוא מסדר את הסוגיא כמו הרשב"א, שרק רב ועולא דואגים לסברת המקשן, ושמואל חולק על דברי המקשן מעיקרם.]

ו) ואם נכונים אנו בזה, הרי הערתו של מע"כ מתיישבת בטוב טעם ודעת, שעכשיו מבואר היטב ענינו של פירוש רש"י על המשנה, שדקדק לכתוב שאביו או בנו בתוך הבור היינו "של בעל הבית".

והביאור הא, שהרי זה יסוד לסוגיא שלנו, לחדש ששייך כאן דין של "חצר הניזק" גם בהריגת אביו ובנו ולא רק אם נהרג בעל הבית עצמו, כיון שהריגת אב או בנו נחשבת היזק "של בעל הבית". ויש כאן ציור של מזיק בחצר הניזק, וככל הנ"ל.

ז) והנה בגליון הש"ס להגרע"א בסוגיין, כתב וז"ל, רבי יוסי הגלילי היא דאמר כרבי טרפון. קשה לי, הא להדיא אמר רבי טרפון כן בכופר דמשלם ברשות ניזק כופר שלם, לעיל דף כו ע"א, ואם כן למאי צריך ללמוד ממה שאמר רבי טרפון כן בנזק, וגם הוה ליה לומר בקיצור "רבי טרפון היא דאמר תם משלם כופר שלם ברשות הניזק", וצ"ע, עכ"ל.

וכוונתו להקשות מסוגיא דלעיל (כו.) דאיתא, איבעיא להו רגל וכו' מהו שתשלם כופר וכו', תא שמע, הכניס שורו לחצר בעל הבית שלא ברשות ונגחו לבעל הבית ומת, השור בסקילה ובעליו בין תם בין מועד משלם כופר שלם, דברי רבי טרפון, כופר שלם בתם לרבי טרפון מנא ליה, לאו משום דסבר ליה כרבי יוסי הגלילי דאמר תם משלם חצי כופר ברשות הרבים, ומייתי לה מקל וחומר מרגל וכו', ע"כ.

ומפרש רש"י שם וז"ל, לאו משום דסבר כרבי יוסי הגלילי. דאמר בפרקין דלקמן תם משלם חצי כופר ברשות הרבים: ומייתי לה. רבי טרפון לרשות הניזק כופר שלם: מקל וחומר מרגל. כי היכי דגמר לקרן תם לענין נזקין במתניתין, והכי גמר לה, מה שן ורגל שפטורין ברשות הרבים לגמרי, ברשות הניזק כופר שלם, קרן דברשות הרבים חצי כופר כרבי יוסי הגלילי, אינו דין שברשות הניזק כופר שלם וכו': עכ"ל.

וזהו שהקשה הגאון רע"א, למה יש צורך לעולא בסוגיין לבא ולחדש שמשנתינו היא רבי יוסי הגלילי ואליבא דרבי טרפון, שהוא מצרף שתי שיטות של שני תנאים, והלא מפורש בברייתא שרבי טרפון עצמו סובר שיש כופר שלם לתם ברשות הניזק, ואם כן למה לא אמר בפשיטות הא מני רבי טרפון היא כדתניא לעיל, וצ"ע.

ולפי יסוד דברינו הרי הקושיא מתיישבת מאליה, שהרי יש לדקדק באותה ברייתא של רבי טרפון, למה אמר לדינו דוקא אם השור נגח לבעל הבית עצמו, ולא כתב חידוש יותר גדול, שגם אם נגח אביו או בנו של בעל הבית משלם כופר שלם, וכעין מה ששנינו במשנתינו לגבי נפילה לבור בנכנס שלא ברשות.

אלא רואים מזה, שרבי טרפון עצמו אינו מחדש חיוב באביו או בנו של בעל הבית, ודוקא בבעל הבית עצמו איכא כופר שלם ליורשיו, שרק אז יש כאן קרן ברשות הניזק לדעת רבי טרפון.

ואם כן לא יתכן לפרש דתנא דמתניתין דילן היינו רבי טרפון דברייתא דלעיל, דהא הכא מחייבים כופר גם בהרג אביו או בנו של בעל הבית, ורבי טרפון עצמו לית ליה הך חידושא, ולזה הוצרך עולא לאוקמא מתניתין כרבי יוסי הגלילי אליבא דרבי טרפון, דהיינו תנא המצרף את שתי השיטות ומוסיף חידוש זה של אב או בנו דלית ליה לרבי טרפון עצמו.

ונמצאת קושיית הגרע"א מתיישבת מתוך הבנת דרכו של רש"י בסוגיא זו, שנקודת הסוגיא היא למצוא את החידוש בהמית אביו או בנו של בעל הבית, וזהו עיקר חידושה של משנתינו דנקטה חיובא דכופר, וזה סיוע גדול לדברינו.

ח) והנה לעיל (מ.) איכא למאן דאמר כופרא ממונא, ולא פירש רש"י כלום בזה, אבל במסכת מכות (ב:) איתא נמי להך מאן דאמר [באותה ברייתא], ושם מפרש רש"י וז"ל, ומר סבר כופרא ממונא. שהזיק גופו של זה, ונתחייב ליורשיו דמי ההרוג: עכ"ל. וצריך טעם, למה דוקא שם במכות פירש כן, ובבבא קמא לא טרח לפרש.

ובחידושים למסכת מכות כתבתי, שהרי יש לחקור בהך דינא שכתב רש"י לעיל (טו.) בד"ה חצי כופר וז"ל, מועד שהמית את האדם משלם כופר ליורשים וכו', עכ"ל. ויש לחקור בחיוב זה לשלם ליורשים, אם עצם המחייב של תשלום זה הוא חיוב של המזיק ליורשי ההרוג, או דילמא הרי החיוב הוא להרוג עצמו, שחייב לשלם לו על מה שעשה לו, ומה שהמזיק משלם ליורשים היינו משום שהם ירשו זכות ההרוג.

וכמעט מפורש כצד השני בסוגיא דלעיל (מב:), ואי"ה נרחיב את הביאור בהערותינו לאותה סוגיא, ואם כן מסתבר שגם לעיל מיניה (מ.) שלא פירש רש"י כלום למאן דאמר כופרא ממונא, היינו משום שמפרש כשיטה זאת, ואם כן יש חיוב ממון להרוג עצמו ואין צורך לפרש כלום.

אבל במסכת מכות שם נקט רש"י, שאותה סוגיא סוברת שעיקר חיוב כופר הוא ליורשים, שאין שום חיוב להרוג עצמו אלא ליורשיו, ולזה הקפיד רש"י שם לפרש שהסברא של כופרא ממונא, היינו שהזיק המזיק גופו של זה ונתחייב ליורשיו את דמיו, שדנים כאילו ההורג לקח את ההרוג מיורשיו והזיק אותם על ידי זה. [ועיין בהערות שם שביארנו איפה מצא רש"י סמך לפרש כן באותה סוגיא דוקא.]

ועל כל פנים, לפי המבואר שיש סתירת הסוגיות בדין תשלום כופר ליורשים, אם הוא חיוב ליורשי ההרוג מעיקרו, או שהוא חיוב לשלם להרוג עצמו והיורשים יורשים אותו ממנו. יתכן לפרש בזה מחלוקת של רבי טרפון בברייתא דלעיל, דס"ל שאינו משלם כופר ברשות הניזק אלא אם שורו הרג בעל הבית עצמו, ותנא דמתניתין [לדברי עולא] כרבי יוסי הגלילי אליבא דרבי טרפון, דס"ל שמשלם כופר של רשות הניזק גם אם הרג אביו או בנו של בעל הבית.

שהרי יש לומר שרבי טרפון עצמו סובר שחיוב כופר הוא אל ההרוג עצמו, ואם כן ההרוג הוא הניזק, ואין כאן רשות הניזק אלא אם כן ההרוג הוא בעל הבית.

אבל תנא דמתניתין סובר שעיקר חיוב כופר הוא לשלם ליורשי ההרוג, ואם כן אם נהרג אביו או בנו של בעל הבית באופן שבעל הבית הוא היורש, כגון בבן קטן שאין לו בנים ואביו יורש אותו, הרי זה נחשב כופר ברשות הניזק, כיון שבעל הבית שהוא יורש את אביו או את בנו הוא נחשב ניזק לגבי הלכות כופר, שהיורש הוא הניזק.

והנה למעלה ביארנו דעת עולא גם לפי הצד דמיירי אפילו אם בעל הבית אינו יורש את בנו, ואין צורך לדחוק ולעשות שום אוקימתא במשנתינו, אבל לפי מהלך זה יש לנו להציע ביאור הגון למחלוקת של רבי טרפון דברייתא עם תנא דמתניתין, אבל יש בו קצת דוחק משום דבעינן לאוקמי מתניתין דוקא בבן קטן שאין לו בנים, ואז אביו שהוא בעל הבית יורש אותו, ועיין היטב בכל זה.

י.

ד. המניק