בן בת גדול קטן תינוק תינוקת אדם איש אשה
במתניתין בבא קמא מא. שור שנגח את האדם ומת כו' משלם כופר כו' וכן בבן וכן בבת כו'
וברש"י בן קטן ותינוקת קטנה חייב... כגדולים.
ויש לעיין מדוע לא השוה מדותיו והול"ל "בן קטן ובת קטנה" אי נמי "תינוק קטן ותינוקת קטנה" ובאמת ברש"י לקמן מד. כתב תינוק קטן.... אדם גדול. עיין שם. ועיין רע"ב במשניות "תינוק ותינוקת" ודוק' אולם יש לעיין מדוע כתב רש'י תינוקת קטנה דלכאורה כפילות לשון הוא שהרי תינוקת היינו קטנה ... ועיין נמוקי יוסף "וכן בבן כו' קמ"ל דחייב על הקטנים וגדולים" ואפשר שצ"ל כגדולים ועיין בזה.
ועיין רמב"ם הלכות אישות ב' א' הבת מיום לידתה עד שתהיה בת יב היא הנקראת קטנה ונקראת תינוקת .... ושם ה"י הבן משיולד עד יג שנה נקרא קטן ונקרא תינוק... מבן יג נקרא גדול ונקרא איש.
ויש לעיין אם הם שני מושגים "קטן ותינוק" "גדול ואיש" וצ"ע בכל זה. ועיין גור אריה עה"פ או בן יגח או בת יגח ודוק'
שמואל דוד בערקאוויץ, לייקווד
מה שהקשה בב"ק מא א במתני' שם איתא וכן בבן וכן בבת ופירש רש"י בן קטן ותינוקת קטנה, למה לא השוה מדותיו, בן קטן ובת קטנה או תינוק קטן ותינוקת קטנה.
דברי רש"י מוסבים על דברי המשנה שהמה מוסבים על לשון התורה או בן יגח או בת יגח. והנה צ"ע אמאי נקט התורה כלל לשון או בן או בת ולמה לא זכר רק בן וממילא נדע בת. וכי תימא דא"כ נימא רק איש ולא אשה ואף שכבר השוה אשה לאיש לזה כמבואר בגמרא מב ב ועי' תוספות טו א, מ"מ כל מה שהשוה הכתוב בגדולים וכאן שבא לרבות קטנים הוצרך הכתוב להשוות. ועדיין קשה שהרי בשאר דוכתי בתורה לא הוצרך להשוות אשה לאיש וכתב מכה כל נפש אדם ולמדנו איש ואשה קטנים וגדולים. וכאן בגדולים שהוצרכה התורה מאיזה סיבה לרבות איש ואשה קשה אמאי הוצרך לעשות כן גם בקטנים ולא סגי לתורה לכתוב איזה לשון אחד שכולל זכר ונקבה.
ותחילה חשבתי שזה מה שבא רש"י ליישב, דהנה בראשונים על התורה מבואר ב' סברות אמאי הוצרכה התורה לרבות קטנים בפרשה זו, או משום שהשור מטבעו נמנע מלהזיק גדולים ולא נמנע מקטנים, ולא על בעל השור לשמור מזה. [כעין סברת הגמרא ד ב שהו"א דהנאתו להזיק הוא סברת פטור. וכעי"ז בגמרא כג ב אמרי' ליה גדור גדירא בארעיה] סברא שניה מצינו בראשונים משום שהקטן דרכו לשחק עם השור ולהרגיזו, לכן הו"א דפטור עליו. ולזה י"ל דאכן לא הוצרכה התורה לרבות זכר ונקבה דנכלל זה בגדולים שם נתרבה כבר איש ואשה. וכאן בקטנים מה שהוצרך לרבות זכר ונקבה, הוא משום שבן היינו בן סתם שריבה קטן, וריבה קטנה תינוקת ג"כ, להשמיע הסברא הראשונה דלעיל, שהשור מטבעו אינו נמנע להזיק בריה חלשה שכזו. וזה דוחק וגם לא נראה כן מדברי רש"י עה"ת בפסוק שם עי"ש.
אמנם הארכתי בזה, משום שאף שבדברי התורה קשה ליישב באופן זה, מ"מ דברי התורה נסבו על שור מועד. משא"כ ריבותא דמתני' דידן הוא להשוות שור תם לשור מועד. [ועי' להלן מד א, דרש"י אם הריבוי מלשון יגח יגח, או מאחר דיש ילפותא בלא"ה בין תם למועד] ולזה י"ל בכוונת רש"י דס"ל דאף שהתורה הוצרכה לרבות ב' פעמים זכר ונקבה, גם באיש ואשה וגם בבן ובת. מ"מ ריבותא זו להשוות תם למועד אי"צ לרבות ב' פעמים גם לזכר וגם לנקבה. ומשום הכי לשון המשנה קשה אמאי הוצרך לכתוב וכן בבן וכן בבת, לגבי הא דמשוינן תם למועד. ולזה י"ל דהוצרך רש"י ליישב דאכן לא קאי על לשון התורה, אלא המשנה יש לה ריבותא משל עצמה. והיינו דבן הוא קטן, דבאה משנה לרבות כל הקטנים דגם שור תם מחוייב במשפט הזה. ובת הוא ריבותא אחרת דתינוקת קטנה, אף שאין השור מטבעו נמנע מלהזיקה, וכנ"ל.
ויש להוסיף להתבונן הרבה בביאור הפסוקים ודברי חז"ל המוסבים עליהם, ומאחר שסגי בזה ליישב לשון רש"י, מאפס פנאי קצרתי.
אליהו סולומון